אני חייבת לשתף אתכן במשהו. תודו שגם אתן הייתן שם: עומדות מול דוגמיות צבע, מבולבלות, מרגישות כאילו החיים שלכן תלויים בבחירה הנכונה. אני, נעמה, אדריכלית ומעצבת פנים, וגם אני נפלתי בפח הזה לא פעם. כן, כן, גם אני!
אני זוכרת את הפעם הראשונה שצבעתי דירה שלמה בלבן "שמנת". חשבתי שזה בטוח, אלגנטי, נצחי. יצא... בית חולים. קריר, מנוכר, מדכא. בא לי לבכות.
אז מה השתבש? הרי קראתי את כל המגזינים, התייעצתי עם כל החברות. הכל נראה מושלם בדוגמה הקטנה.
האמת היא, שאף אחד לא מספר לכן את הטריק הקטן הזה, את הסוד המוחלט שמשנה את כל המשחק. כולנו מתמקדים בגוון, אבל שוכחים משהו הרבה יותר חשוב: האור.
תחשבו על זה רגע: הצבע שתראו בדוגמית קטנה, בחנות תחת תאורה מלאכותית, לעולם לא ייראה אותו הדבר בבית שלכן, באור טבעי. זה כמו לנסות לקנות שמלה באור יום ולגלות שהיא זוהרת בחושך. אסון!
אז מה עושים? איך לא ליפול בפח הזה שוב?
הטריק הוא פשוט: לבחור את הצבע לפי האור שיש לכן בבית.
זה נשמע טריוויאלי, נכון? אבל תאמינו לי, רוב האנשים פשוט לא עושים את זה. הם בוחרים צבע לפי מה שאוהבים, או לפי מה שאופנתי, או לפי מה שהמוכרת המליצה.
אבל האמת היא, שצבע שלא מחמיא לאור הטבעי בבית שלכן פשוט לא יעבוד.
עכשיו, אני לא מדברת רק על "אור חזק" או "אור חלש". אני מדברת על סוג האור.
- אור צפוני: קר, אפרפר, מנטרל צבעים.
- אור דרומי: חם, צהבהב, מדגיש צבעים.
- אור מזרחי: משתנה במהלך היום, רך בבוקר וחזק יותר אחר הצהריים.
- אור מערבי: דומה לאור דרומי, אבל יותר דרמטי בשעות השקיעה.
(אגב, אם אתן רוצות להעמיק, יש מחקרים מדהימים על ההשפעה הפסיכולוגית של צבעים שונים, למשל המחקר הזה של אוניברסיטת וינה שמראה איך כחול יכול להרגיע ואדום לעורר. אבל נשאיר את זה לפעם אחרת.)
אז איך מתאימים את הצבע לאור?
- לאור צפוני: בחרו צבעים חמים ומוארים, כמו צהוב חיוור, כתום רך, או ורוד פודרה. הם יחממו את החלל וימנעו תחושה קרה ומנוכרת.
- לאור דרומי: אתן יכולות להרשות לעצמכן צבעים כהים ועשירים יותר, כמו כחול נייבי, ירוק בקבוק, או אפור פחם. האור החם יאזן אותם וימנע תחושה אפלה.
- לאור מזרחי: שחקו עם צבעים ניטרליים עם תת-גוון חם, כמו לבן שמנת, בז', או אפור בהיר. הם ייראו נהדר בבוקר וישמרו על נינוחות גם אחר הצהריים.
- לאור מערבי: בחרו צבעים חזקים ודרמטיים, כמו טורקיז, סגול חציל, או אדום יין. הם ייראו מדהים בשקיעה ויהפכו את החלל לפינת חמד רומנטית.
ומה לגבי צבעים ניטרליים? האם הם תמיד בטוחים?
ממש לא. אפילו לבן יכול להשתנות באופן דרמטי בהתאם לאור. לבן עם תת-גוון כחול ייראה קר ומנוכר באור צפוני, בעוד שלבן עם תת-גוון צהוב ייראה חמים ומזמין באור דרומי.
אני יודעת, זה נשמע מורכב. אבל תאמינו לי, ברגע שתבינו את העיקרון הזה, תראו שהכל נהיה הרבה יותר קל.
אני זוכרת לקוחה שהתעקשה על גוון אפור מסוים לסלון שלה, למרות שהסברתי לה שזה לא יתאים לאור הצפוני בבית שלה. היא הייתה בטוחה שהיא יודעת מה היא רוצה. בסופו של דבר, היא התקשרה אליי אחרי שבוע, בוכה. האפור נראה כהה ומדכא, והיא הרגישה שהיא גרה בתוך מערה.
אז מה עשינו? צבענו מחדש, הפעם בלבן עם תת-גוון צהוב. והפלא ופלא, החלל הפך למואר, נעים ומזמין. הלקוחה הייתה מאושרת.
אז מה הטריק שעובד? קחו דוגמיות צבע הביתה, תדביקו אותן על הקיר, ותראו איך הן נראות באור הטבעי לאורך היום. תבדקו אותן בבוקר, בצהריים ובערב. רק ככה תוכלו לקבל החלטה מושכלת.
אבל רגע, לפני שאתן רצות לחנות, יש עוד משהו חשוב: התחשבו בטעם האישי שלכן.
אני יודעת שאני נשמעת כמו תקליט שבור, אבל אני רואה את זה קורה כל הזמן: אנשים בוחרים צבעים שהם לא אוהבים רק בגלל שהם "אופנתיים" או "מתאימים לאור".
אל תעשו את זה לעצמכן. הבית שלכן צריך להיות מקום שנעים לכן להיות בו, מקום שמשקף את האישיות שלכן.
אז בחרו צבעים שאתן אוהבות, צבעים שגורמים לכן לחייך, ואז התאימו אותם לאור הטבעי בבית שלכן.
אני יודעת שזה יכול להיות קשה, אבל אני מבטיחה לכן שזה שווה את זה. קיר בצבע הנכון יכול לשנות את כל האווירה בבית שלכן, להפוך אותו למקום שמח, נעים ומזמין.
תחשבו על זה ככה: צבע הוא לא רק צבע. הוא כלי שמאפשר לכן ליצור את הבית שתמיד חלמתן עליו.
אני יודעת ששאלתי את עצמי לא פעם, האם באמת צבע יכול לעשות כל כך הרבה? התשובה היא כן. אבל זו לא רק שאלה של צבע, אלא שאלה של איך אנחנו מתייחסים לחלל שלנו, איך אנחנו רואים את עצמנו בתוכו.
אז בפעם הבאה שאתן עומדות מול דוגמיות צבע, זכרו את הטריק הקטן הזה: בחרו את הצבע לפי האור, אבל אל תשכחו את הלב.
ואולי השאלה האמיתית היא, איזה סיפור אתן רוצות לספר עם הצבעים שלכן? איזה אווירה אתן רוצות ליצור? איזה בית אתן רוצות לבנות?
אני כאן כדי לעזור לכן למצוא את התשובות. מוזמנות לשתף אותי במחשבות שלכן, בשאלות שלכן, בתסכולים שלכן. ביחד נמצא את הצבע המושלם.
