אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. נעליים. אני יודעת, אני יודעת. גם אצלי זה קרה. מצאתי את עצמי עומדת מול ארון נעליים שנראה כאילו התפוצצה שם חנות, ותהיתי איך הגעתי למצב הזה. איך הצטברו לי יותר נעליים משיש לי ימים בשנה?
אבל רגע לפני שאתן נכנעות לייאוש ומתחילות למלא שקיות לתרומה (או גרוע מזה – פח האשפה!), יש לי בשבילכן גישה אחרת. גישה שאני קוראת לה "הנעליים המאושרות".
מאיפה הגיע כל הבלגן הזה, לעזאזל?
תמיד אהבתי נעליים. הן בשבילי הרבה יותר מפונקציה פרקטית. הן יכולות לשנות את כל הלוק, להרים את המצב רוח, להוסיף טאץ' אישי. הן חלק מהזהות שלי. אבל מתישהו זה יצא משליטה. התחלתי לקנות נעליים כאילו אין מחר, בלי באמת לחשוב אם אני צריכה אותן או לא. זה היה יותר כמו צורך, כמו פיצוי על משהו אחר.
ואז קראתי מחקר מעניין על פסיכולוגיה של צרכנות יתר. התברר שאנחנו קונים דברים לא רק בגלל שאנחנו צריכים אותם, אלא גם כדי להרגיש יותר טוב, כדי להתמודד עם לחץ, כדי להרשים אחרים. נשמע מוכר? כן, גם לי.
אבל האמת היא, שהערימה הזו של הנעליים לא באמת גרמה לי להרגיש יותר טוב. היא רק גרמה לי להרגיש אשמה.
רגע של גילוי עצמי: הבעיה היא לא הנעליים, אלא...
זה היה הרגע שבו הבנתי שהבעיה היא לא הנעליים עצמן, אלא היחס שלי אליהן. הן הפכו לסמל של משהו אחר, של צורך לא ממומש. הן היוו הסחת דעת. אז, נשמתי עמוק והחלטתי לעצור.
נקודת מפנה: הבנתי שהמפתח הוא לא להיפטר מהנעליים, אלא לשנות את מערכת היחסים שלי איתן.
האסטרטגיה: ארגון מחדש עם נשמה
אז מה עושים? לא זורקים, זה בטוח. אבל גם לא משאירים את הבלגן כמו שהוא. הפתרון הוא ארגון מחדש, אבל לא סתם ארגון טכני. ארגון שמתחשב ברגשות שלנו, בזיכרונות שלנו, בסיפורים שמאחורי כל זוג נעליים.
- הקשבה לנעל: קחו כל זוג נעליים ביד. באמת. תרגישו אותו. תזכרו איפה קניתן אותו, מה לבשתן איתו, איזה רגעים חוויתן איתו. זה לא רק חפץ, זה זיכרון.
- "ארון חכם": נכון, אומרים שארון קטן מכריח אותך לבחור רק את מה שחשוב. אבל מה אם ניצור ארון קטן ו"חכם"? אחד שמכיל רק את הנעליים שאת באמת אוהבת ומשתמשת בהן, ושהשאר יהיו מאוחסנות בצורה מסודרת ומאורגנת (נגיד, בקופסאות עם תמונות) במקום אחר?
- השאלות הקשות (והמשחררות):
* האם הנעל הזו גורמת לי לחייך כשאני רואה אותה?
* האם לבשתי אותה לפחות פעם אחת בשנה האחרונה?
* האם היא נוחה לי? (בלי תירוצים של "אני אסבול קצת בשביל היופי")
* האם אני יכולה לדמיין את עצמי לובשת אותה בשנה הקרובה?
אם התשובה לאחת מהשאלות האלה היא "לא", זה לא אומר שצריך לזרוק את הנעל. זה רק אומר שהיא צריכה מקום אחר, מקום אחסון, אולי אפילו להשאיל לחברה.
- מקורות השראה לא שגרתיים:
* ספרים על מינימליזם רגשי: כן, יש דבר כזה! הם עוזרים לנו להבין מה באמת חשוב לנו בחיים, ואיך להיפטר ממה שמכביד עלינו רגשית.
* סרטים דוקומנטריים על אופנה בת קיימא: הם מזכירים לנו את המחיר האמיתי של צרכנות יתר, ומעודדים אותנו לקנות בצורה מודעת יותר.
* שיחות עם חברות: לפעמים, כל מה שאנחנו צריכות זה אוזן קשבת וקצת פרספקטיבה מבחוץ.
התנסות אישית: הלקח של מגפי הבוקרים
אני חייבת לשתף אתכן בסיפור קטן. היו לי פעם מגפי בוקרים מדהימות, שקניתי בטיול לארה"ב. אהבתי אותן מאוד, אבל אף פעם לא באמת לבשתי אותן. הן פשוט לא התאימו לסגנון שלי. הן ישבו בארון וחיכו, חיכו, חיכו.
בסוף, החלטתי למכור אותן. זה היה קשה, אבל גם משחרר. הבנתי שאני לא צריכה להחזיק דברים רק בגלל שיש להם ערך סנטימנטלי. אני צריכה להחזיק דברים שעושים לי טוב.
מה הלאה? מסע אישי
אז, מה הלאה? אתן צריכות לשאול את עצמכן. איזה נעליים עושות לכן טוב? איזה נעליים גורמות לכן להרגיש יפות, חזקות, בטוחות בעצמכן?
אני יודעת שזה לא קל. שינוי לוקח זמן. אבל אני מבטיחה לכן שאם תתחילו לראות את הנעליים שלכן בצורה אחרת, תגלו עולם חדש של אפשרויות.
תזכרו, זה לא רק על נעליים. זה על מערכת היחסים שלכן עם עצמכן.
תובנה מפתיעה: הדרך לארון נעליים מסודר עוברת דרך הסדר הפנימי שלנו.
אז, קדימה. צאו למסע. גלו את הנעליים המאושרות שלכן. ואל תשכחו לחייך בדרך.
אני כאן אם תצטרכו.
