אני חייבת לשתף אתכן במשהו שממש מצחיק אותי בדיעבד, אבל בזמנו גרם לי להרגיש הכי טיפשה בעולם. כן, אני, נעמה, זו שמתיימרת להבין משהו בחיים, כמעט הרסה מקרר חדש לגמרי בגלל... בורג.
האמת, זה התחיל מזה שהמקרר התחיל לעשות רעשים מוזרים. כאלה שמתחילים כמעין נהמה חלשה ואז מתגברים לקול של לוויתן תקוע בתוך פח. ניסיתי להתעלם, אתן מכירות את זה? אולי זה יעבור לבד. אבל הוא לא עבר לבד. הוא רק נעשה יותר ויותר רועש.
התקשרתי לטכנאי, כמובן. "היי," אמרתי, מנסה להישמע רגועה למרות הפאניקה הפנימית, "המקרר שלי עושה רעשים מוזרים. נשמע כאילו... כאילו יש שם דולפין עצוב."
הוא צחק. "דולפין עצוב, אה? טוב, אני אבוא לראות מה קורה."
הוא הגיע, בחור נחמד עם ארגז כלים שנראה כאילו הוא עומד לתקן מטוס קרב. הוא בדק, הקשיב, הזיז, ניער. ואז, הוא פתח את הפאנל האחורי של המקרר.
"אה!" הוא אמר. "מצאתי את הבעיה."
חשבתי לעצמי, 'אוקיי, זהו, גוף זר, מנוע שרוף, משהו רציני.' אבל מה שהוא הוציא? בורג. בורג קטן, רופף, שבגללו כל המקרר רעד וגעש.
בורג אחד.
הוא הידק אותו, סגר את הפאנל, והופ! שקט. דממה מבורכת.
הייתי המומה. איך דבר כזה קטן יכול היה לגרום לכל כך הרבה בלאגן?
ואז זה היכה בי.
זו לא הייתה רק תקלה במקרר. זה היה לקח עצום לחיים. כמה פעמים אנחנו מתעלמים מבעיות קטנות, מבורג רופף כזה או אחר, עד שהן גורמות לכל המערכת שלנו לרעוד?
חשבתי על העבודה שלי, על מערכות יחסים, אפילו על הבריאות שלי. כמה פעמים דחיתי דברים קטנים - מייל מעצבן שלא עניתי עליו, שיחה לא נעימה שהימנעתי ממנה, כאב גב קטן שחשבתי שיעבור לבד - עד שהם הפכו למשהו גדול ומעיק?
התחלתי לחקור. גיליתי שאפילו בעולם העסקי, הרבה כישלונות נובעים מהתעלמות מבעיות קטנות. מחקר של אוניברסיטת הרווארד (כן, הלכתי על מקורות רציניים!) מצא שחברות שמצליחות הן אלו שיודעות לזהות ולטפל בבעיות קטנות בשלב מוקדם. לא לחכות שהן יתפוצצו.
אבל איך עושים את זה? איך מצליחים לראות את הבורג הרופף לפני שהוא גורם לרעידת אדמה?
אני חושבת שהתשובה היא פשוט להיות קשובים. באמת קשובים.
לא רק לסביבה שלנו, אלא גם לעצמנו. להקשיב לגוף שלנו, לרגשות שלנו, לאינטואיציה שלנו. לשים לב לדברים הקטנים, לאלה שנראים לא חשובים.
לפעמים זה אומר לקחת רגע לעצור ולשאול את עצמנו: מה מטריד אותי עכשיו? מה גורם לי להרגיש לא בנוח? מה אני דוחה?
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל תחשבו על זה רגע. כמה פעמים דחיתן שיחת טלפון לאמא שלכן כי "אין לכן זמן"? או דיברתן לעצמכן בביקורת קשה כי "זה מה שמגיע לכן"? הבורג הזה, לכאורה קטן, משפיע עליכן.
ואז הבנתי עוד משהו.
לא מספיק רק לזהות את הבורג הרופף. צריך גם לדעת איך לתקן אותו. ולפעמים, זה לא קל. לפעמים זה אומר לבקש עזרה.
אני, למשל, לא יודעת לתקן מקררים. אבל אני יודעת לדבר עם אנשים, לכתוב, ולשתף את החוויות שלי. אז אני משתפת אתכן. ואולי, בזכות הסיפור הזה, מישהי מכן תשים לב לבורג רופף בחיים שלה ותציל את המקרר שלה, או את החיים שלה, בזכות זה.
הטכנאי, אגב, חייב לי 250 שקל על התיקון. חשבתי שהוא יצחק עליי, אבל הוא רק חייך ואמר, "את יודעת, הגרוש מציל את הלבן."
מסתבר שהוא צדק. גרוש, או בורג, זה לא משנה.
אז מה הבורג הרופף שלך?
