אוקיי, בואו נדבר על תקלות. לא התקלות ה"קטנות" האלה, כמו גרב שנעלמת במכונת הכביסה (למרות שאני בטוחה שיש שם ממד קונספירטיבי!), אלא תקלות אמיתיות, מורטות עצבים, כאלה שגורמות לך לתהות אם היקום פשוט לא סובל אותך. שלי? היה עם המזגן.
יום חם במיוחד, אני עובדת מהבית, מזיעה כמו אחרי אימון אירובי (שלא עשיתי, כמובן), והמזגן – שותק. פשוט סירב לשתף פעולה. אחרי ניסיונות נואשים להפעיל אותו מחדש, הבנתי שאין ברירה: צריך טכנאי.
הטכנאי הגיע, טיפוס חביב כזה, אבל עם מבט שאומר "אני כבר יודע יותר טוב ממך מה הבעיה". הוא התחיל לבדוק, מפה לשם, ואני, כמו כל לקוחה חסרת מושג, ניסיתי להפגין קצת הבנה. שאלתי שאלות (שבטח נשמעו לו מטופשות), ניסיתי להבין מה הוא עושה.
ואז זה קרה.
הוא הסתובב אלי עם חיוך מנצח ואמר: "תשמעי, גברת, הבעיה שלך היא פשוטה מאוד. את צריכה למלא גז."
עכשיו, אני בחורה שאוהבת ללמוד, אבל גז במזגן? זה נשמע לי כמו משהו שצריך לקרות רק אחרי עשר שנים, לא אחרי שנתיים! משהו פה לא הסתדר לי.
אבל אז, רגע לפני שהסכמתי, נזכרתי במשהו שקראתי פעם במאמר על צרכנות נבונה: "תמיד תשאלו שאלות, גם אם הן נראות לכם טיפשיות." (מקור: המועצה הישראלית לצרכנות). אז שאלתי. "אוקיי," אמרתי, "אבל איך יכול להיות שנגמר הגז כל כך מהר? יש דליפה?"
הוא קצת היסס, ואז אמר: "אה, טוב, יכול להיות שיש דליפה קטנה. אבל זה לא משהו רציני."
משהו בהיסוס הזה לא נשמע לי אמין. משהו בו הדהד את חוסר הביטחון שאני לפעמים מרגישה כשאני צריכה לסמוך על אנשי מקצוע. האם הוא מנסה לעבוד עלי?
החלטתי לעשות את מה שאני תמיד עושה במצבים כאלה: גוגל. חיפשתי מידע על תדירות מילוי גז במזגנים, וגיליתי משהו מפתיע: ברוב המקרים, מזגן תקין לא צריך מילוי גז כל כך מהר. (מקור: אתר "המקצוענים"). דליפה היא סימן לבעיה רצינית יותר.
חזרתי לטכנאי ושאלתי אותו שוב על הדליפה. הפעם, הוא הודה שיכולה להיות בעיה בצנרת. הוא הציע לתקן אותה, כמובן, בעלות נוספת.
פה כבר התעצבנתי. לא על העלות, אלא על חוסר הכנות. הרגשתי שהוא מנסה לנצל את חוסר הידע שלי. אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה.
אחרי שהוא הלך, התקשרתי לטכנאי אחר, סיפרתי לו את הסיפור, והוא אמר לי בדיוק את מה שחשדתי: מילוי גז הוא פתרון זמני. אם יש דליפה, צריך לתקן אותה, אחרת הבעיה תחזור על עצמה.
למדתי לקח חשוב: אף פעם לא לסמוך על המילה הראשונה של אף אחד. תמיד לחקור, לשאול שאלות, ולא לפחד להגיד "אני לא יודעת". הידע הוא הכוח שלנו, במיוחד מול גברים עם חיוך מנצח.
אבל הסיפור הזה לימד אותי עוד משהו. הוא לימד אותי על הפער בין איך שאנחנו חושבות שאנחנו צריכות להגיב לסיטואציות מסוימות, לבין איך שאנחנו באמת מרגישות. כמה פעמים קרה לי שהסכמתי למשהו רק כדי להימנע מעימות? כמה פעמים שתקתי כי פחדתי להיראות טיפשה?
מאז המקרה עם המזגן, אני מנסה להיות יותר מודעת לרגעים האלה. אני מנסה להזכיר לעצמי שמותר לי לא לדעת, שמותר לי לשאול, ושאני לא צריכה להתנצל על זה. מותר לי לתבוע את הזכות שלי לדעת את האמת.
אני יודעת, זה אולי נשמע קצת מוגזם, אבל המקרה הזה עם המזגן הפך עבורי לסמל. הוא סמל ליכולת שלנו לאתגר את הנחות היסוד שלנו, לאתגר את הסמכות של אחרים, ולתבוע את הזכות שלנו להיות מושכלות, מודעות וחזקות.
אז בפעם הבאה שהמזגן שלכם עושה בעיות, או שאתם מרגישות שמנסים לעבוד עליכן, זכרו את הסיפור שלי. שאלו שאלות, חקרו, ולא תפחדו להגיד "לא". כי בסופו של דבר, הכוח נמצא בידיים שלנו.
ועכשיו תגידו לי אתן, מה היתה התקלה הכי מביכה שקרתה לכן ולימדה אתכן שיעור חשוב על עצמכן? אני ממש רוצה לשמוע.
