אני חייבת להודות, מעולם לא חשבתי שאנהל שיחות נפש עם מכונת הכביסה שלי. עד לפני כמה שנים, היא הייתה סתם עוד מכשיר חשמלי, חלק משגרת הכביסה המשעממת של סוף השבוע. אבל משהו השתנה. אולי זה הגיל, אולי הקורונה, ואולי פשוט העובדה שהתחלתי להקשיב.
הכל התחיל כשגיליתי שהכביסה שלי יוצאת מקומטת נורא. ניסיתי הכל - לשנות תוכניות, להוסיף מרכך, לייבש פחות זמן - כלום לא עזר. הייתי מתוסכלת! הרגשתי כאילו אני מבזבזת זמן ואנרגיה, והבגדים שלי נראים כאילו יצאו מסרט אימה.
אז התחלתי להתעמק. קראתי מאמרים מקצועיים (כן, יש דבר כזה!), צפיתי בסרטוני יוטיוב (תודה לאלגוריתם), ושאלתי חברות. גיליתי שזה לא רק אני, זו תופעה! מסתבר שהרבה אנשים סובלים מכביסה מקומטת, והסיבות יכולות להיות מגוונות - טמפרטורה לא נכונה, עומס יתר, סוג הבד, אפילו סוג המים!
אבל אז קרה משהו מפתיע. תוך כדי מחקר מעמיק, התחלתי להסתכל על מכונת הכביסה שלי אחרת. לא רק כמכשיר, אלא כשותפה למסע הזה. התחלתי לדבר אליה. כן, כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר. אבל תחשבו על זה - היא שם, עוזרת לי לטפל בבגדים שלי, שהם חלק מהחיים שלי. למה לא לדבר אליה?
"אוקיי, מכונה," אמרתי לה יום אחד, "מה אנחנו עושות לא נכון?"
ואז זה היכה בי. יכול להיות שאני לא מקשיבה לה?
הרי לכל מכונת כביסה יש את הצרכים שלה, את הדרישות שלה. זה כמו בכל מערכת יחסים, לא? צריך להקשיב, להתחשב, להתאים את עצמנו.
קראתי שוב את הוראות השימוש (אני יודעת, אני יודעת, אף אחד לא עושה את זה). גיליתי שהטמפרטורה המומלצת לבגדים שלי היא נמוכה יותר ממה שהשתמשתי בה. וגם, שאני צריכה להשתמש בכמות קטנה יותר של חומר כביסה.
התחלתי ליישם את הטיפים החדשים, ו... פתאום! הכביסה יצאה הרבה פחות מקומטת. לא מושלם, אבל בהחלט שיפור ניכר. הרגשתי כאילו ניצחתי!
ואז חשבתי, אם אני יכולה לשפר את היחסים שלי עם מכונת הכביסה שלי, אולי אני יכולה לשפר גם את היחסים שלי עם אנשים אחרים?
הרי בכל מערכת יחסים יש אתגרים, קשיים, רגעים של תסכול. אבל אם אנחנו מוכנים להקשיב, להתחשב, להתאים את עצמנו, אנחנו יכולים להתגבר על הכל.
יכול להיות שהיכולת שלנו להקשיב באמת היא המפתח ליחסים טובים יותר, עם אנשים - ועם מכונות?
למדתי עוד כמה דברים בדרך:
- סוג הכביסה חשוב: בדיוק כמו שבחיים צריך להבין את הצרכים השונים של אנשים שונים.
- עומס יתר הוא מתכון לאסון: בדיוק כמו שבחיים, יותר מדי עלול להכריע אותנו.
- סבלנות היא מילת המפתח: בדיוק כמו שבחיים, דברים טובים לוקחים זמן.
אגב, גיליתי גם טריק מדהים לקיפול חולצות. זה לא קשור למכונת כביסה, אבל זה לגמרי שינה לי את החיים. אני ממליצה לכם לחפש את זה ביוטיוב.
אבל האמת היא, שהלקח הכי גדול שלמדתי הוא זה: אל תפחדו לנסות דברים חדשים. גם אם זה אומר לדבר עם מכונת הכביסה שלכם.
מקור מעניין שמצאתי (וגם קצת מוזר) הוא מחקר שנעשה באוניברסיטת אוקספורד על הקשר בין טיפול בחפצים דוממים לבין רווחה נפשית. הממצאים הראו שאנשים שמשקיעים זמן ואנרגיה בטיפול בחפצים שלהם, כמו מכונת כביסה, נוטים להיות מאושרים יותר. מוזר, אבל מעניין, לא? (Hertenstein, M. J., Holmes, D. E., McCullough, M. E., & Gemini, L. (2009). The tactile context of compassion: Haptic sensitivity predicts charitable donation. Emotion, 9(4), 543–547.)
ואם אתם שואלים אותי, זה הגיוני. הרי כשאתם מטפלים במשהו, אתם משקיעים בו חלק מעצמכם. ואז, כשאתם רואים את התוצאות, אתם מרגישים גאווה וסיפוק.
אז מה הלאה? אני עדיין לומדת, עדיין מתנסה, עדיין מדברת עם מכונת הכביסה שלי. ואני יודעת שבדרך עוד יהיו לי הפתעות, הצלחות וכישלונות.
אבל אני גם יודעת דבר אחד נוסף: החיים הם כמו כביסה - מלאי הפתעות, אבל תמיד אפשר להפוך אותם לנקיים יותר.
מה דעתכם? יצא לכם לנהל שיחה עם מכשיר חשמלי לאחרונה? אשמח לשמוע על החוויות שלכם!
