האמת? אני תמיד פחדתי מביקורת. פחד מוות. הייתי משתתקת, מסמיקה, ואחר כך מנתחת כל מילה במשך שעות, אפילו ימים. זה היה גיהנום. חשבתי שאני לבד, עד שגיליתי שרובנו מפחדים מזה. אבל אז, בשיעור יוגה אחד מוזר במיוחד, המורה אמרה משהו ששינה לי הכל: "ביקורת היא כמו דשן. היא מסריחה, אבל היא עוזרת לנו לצמוח".
רגע. מה?
אוקיי, אז ברור שזה לא קסם. ביקורת עדיין כואבת. אבל אם אנחנו יודעים איך לגשת אליה נכון, היא יכולה להיות הכלי הכי חזק שלנו להתפתחות אישית ומקצועית. הבטחתי לעצמי שאחקור את הנושא הזה לעומק. לא רק ברמת המאמרים המקצועיים, אלא ברמת הבטן, ברמת החוויה.
אז מה למדתי? בואו נצא למסע הזה יחד.
האמת המרה: למה ביקורת כל כך כואבת?
התשובה, איך לא, טמונה באבולוציה. ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות המפורסמת (מקור: Brené Brown, "Daring Greatly"), מסבירה שהצורך שלנו להשתייך הוא צורך בסיסי להישרדות. בעבר, נידוי מהשבט היה גזר דין מוות. לכן, ביקורת – במיוחד ביקורת פומבית – מפעילה אצלנו את אותם מנגנוני הגנה קדומים. היא מאיימת על תחושת השייכות שלנו.
אבל רגע, זה לא אומר שכל ביקורת שווה לנידוי מהשבט! רוב הביקורות שאנחנו מקבלים הן לא איום קיומי, אלא ניסיון (אולי מגושם) לעזור לנו להשתפר. אבל המוח שלנו לא תמיד מבדיל בין השניים.
זו הנקודה הראשונה שחייבים להפנים: הכאב הוא אמיתי, אבל הוא לא תמיד רציונלי.
לסנן את הרעל: איך להבדיל בין ביקורת בונה לביקורת רעילה?
אוקיי, אז הבנו למה זה כואב. עכשיו השאלה היא איך מתמודדים עם הכאב הזה? התשובה היא לסנן. לא כל ביקורת שווה התייחסות. יש ביקורת בונה, ויש ביקורת רעילה. איך מזהים את ההבדל?
הנה כמה שאלות מפתח:
- האם המבקר מנסה לעזור לי, או להוריד אותי? (האם הוא מציע פתרונות קונקרטיים?)
- האם הביקורת ממוקדת בפעולה ספציפית, או באופי שלי? (ביקורת בונה מתייחסת ל"עשית X בצורה לא טובה", ביקורת רעילה מתייחסת ל"אתה X")
- האם למבקר יש את הידע והניסיון לתת לי ביקורת? (האם הוא מבין על מה הוא מדבר?)
לפעמים התשובות לא ברורות, וזה בסדר. כאן נכנס לתמונה הניסיון האישי שלנו. אני, למשל, למדתי לסמוך על האינטואיציה שלי. אם אני מרגישה שמשהו לא בסדר בביקורת, כנראה שיש סיבה.
פעם, קיבלתי ביקורת חריפה מהבוס שלי על מצגת שהכנתי. הוא טען שהיא משעממת ולא ממוקדת. הסכמתי איתו בחלק מהדברים, אבל הרגשתי שמשהו חסר שם. אחרי כמה ימים, הבנתי שהוא פשוט היה עצבני בגלל משהו אחר, והוציא את זה עליי. למדתי לקחת את הביקורת שלו בעירבון מוגבל.
זהו, חשפתי את הסוד שלי: לא כל ביקורת צריכה להתקבל כמובן מאליו.
להפוך רעל לדשן: איך ליישם ביקורת בונה?
נניח שקיבלנו ביקורת בונה. מה עכשיו? איך הופכים אותה מדבר כואב לדבר מועיל?
הנה כמה טיפים:
- קחו נשימה עמוקה. (תגובה אימפולסיבית כמעט תמיד תהיה טעות.)
- הקשיבו באמת. (נסו להבין את נקודת המבט של המבקר.)
- שאלו שאלות הבהרה. (אל תניחו שאתם מבינים הכל.)
- תודה על הביקורת. (גם אם זה קשה.)
- תנו לעצמכם זמן לעכל. (אל תנסו לפתור הכל מיד.)
ואז, אחרי שעיכלתם את הביקורת, הגיע הזמן לפעול. תחשבו איך אתם יכולים ליישם את הביקורת הזו בעתיד. מה אתם יכולים לשנות? מה אתם יכולים ללמוד?
לפני כמה חודשים, קיבלתי ביקורת מהעורך שלי על סגנון הכתיבה שלי. הוא טען שאני משתמשת ביותר מדי מילים גבוהות, ושאני צריכה לכתוב בצורה יותר פשוטה ונגישה. בהתחלה נפגעתי, אבל אחרי שחשבתי על זה לעומק, הבנתי שהוא צודק. התחלתי לקרוא יותר בלוגים ופחות ספרות, ולהתמקד בבהירות ובפשטות. והתוצאות? מדהימות. אני מקבלת יותר תגובות, ויותר אנשים אומרים שהם מבינים אותי.
וזה בדיוק העניין: ביקורת היא הזדמנות לצמוח.
אבל מה אם הביקורת לא מוצדקת?
אוקיי, אז למדנו איך להתמודד עם ביקורת בונה. אבל מה עושים אם הביקורת לא מוצדקת? אם אתם בטוחים שאתם צודקים, והמבקר טועה?
התשובה היא תלוי. תלוי ביחסים שלכם עם המבקר, תלוי בחשיבות הנושא, ותלוי באופי שלכם.
לפעמים, פשוט צריך לשחרר. להגיד "תודה על הביקורת", ולעבור הלאה. לא כל קרב שווה להילחם בו. מצד שני, לפעמים חשוב לעמוד על שלכם. להסביר את נקודת המבט שלכם, ולהגן על העבודה שלכם.
אבל הכי חשוב, לזכור שאף אחד לא מושלם. כולנו עושים טעויות. וגם אם אתם צודקים, אולי יש משהו שאתם יכולים ללמוד מהביקורת הזו. אולי היא מלמדת אתכם על עצמכם, על הציפיות של אחרים, או על הדרך שבה אתם מתקשרים.
לפני כמה שנים, חבר טוב שלי כתב לי תגובה קטלנית על פוסט שפרסמתי בפייסבוק. הייתי בטוחה שהוא טועה, ושהוא לא מבין כלום. כעסתי עליו מאוד. אבל אחרי כמה ימים, הבנתי שהוא צודק. הפוסט שלי היה שיפוטי ויהיר, ופגע בהרבה אנשים. התנצלתי בפניו, ומחקתי את הפוסט. למדתי לקח חשוב על צניעות וענווה.
זהו, הסוף. או שלא? האמת היא שאני עדיין לומדת להתמודד עם ביקורת. זה תהליך מתמשך, עם עליות וירידות. אבל אני יודעת דבר אחד: הפחד מביקורת כבר לא משתק אותי. אני יודעת שאני יכולה להפוך רעל לדשן. ואתם?
אשמח לשמוע מה הטיפים שלכם להתמודדות עם ביקורת! שתפו בתגובות.
