האמת? היו לא מעט פעמים שרציתי לברוח למאדים. לא פיזית, אבל מבחינה מנטלית – כן. תאמינו לי, אחרי פרויקט אחד מסוים, התחלתי לחשוב שאילון מאסק הוא גאון לא רק בגלל הטכנולוגיה, אלא גם בגלל האופציה לברוח מפה.
אתם מכירים את זה שאתם עובדים על משהו שאתם בטוחים בו ב-100%? שבדקתם הכל, חקרתם, ניתחתם? ואז, בום! משהו משתבש בצורה הכי לא צפויה שיש?
אז הסיפור שלי מתחיל ככה. פרויקט עיצוב גדול, לקוח ענק, תקציב נדיב. הכל נראה מושלם. צוות חזק, קונספט מבריק, מצגות משכנעות. אבל אז הגיעו הפידבקים.
לא סתם פידבקים. פידבקים. כאלה שמפרקים לך את הנשמה לחתיכות קטנות. כאלה שגורמים לך לפקפק בכל מה שאי פעם האמנת בו. כאלה שאתה מתחיל לחשוב שאולי עיצוב פנים של כלביות זה באמת הייעוד שלך.
ואז הבנתי משהו. משהו שממש שינה לי את הגישה לכל דבר.
אז בואו נצלול לכמה סיפורי זוועות, ובעיקר – למה אני למדתי מהם, כי בסופו של דבר זה מה שחשוב, נכון? (וכן, יהיו גם פתרונות, מבטיחה!)
הלקוח תמיד צודק? לא תמיד… אבל זה לא משנה.
אחד הדברים שלמדתי (בדרך הקשה, כמובן) הוא שהמושג "הלקוח תמיד צודק" הוא שטות מוחלטת. אבל! וזה אבל גדול, הוא עדיין הלקוח.
היה לי פעם לקוח שרצה לוגו בצבע חום בוץ עם פונט שנראה כאילו ילד בן חמש כתב אותו. אני, מעצבת גרפית עם ניסיון, ניסיתי להסביר לו בעדינות (טוב, אולי לא תמיד בעדינות) שזה פשוט לא יעבוד.
אבל הוא התעקש. הוא אמר שזה מייצג את "האותנטיות" של העסק שלו. (העסק שלו היה חברת הייטק, רק שתבינו את האבסורד).
אז מה עשיתי? עיצבתי לו את הלוגו החום בוץ עם הפונט המזעזע. הוא היה מבסוט. ואחרי שבוע הוא חזר ואמר ש"אולי בכל זאת כדאי לשנות משהו".
התובנה: לפעמים, לתת ללקוח לעשות טעות זה השיעור הכי טוב שהוא יכול לקבל. וזה גם חוסך לך הרבה כאב ראש. (וגם שומר על האנרגיה שלך לדברים חשובים יותר, כמו למצוא את החטיף המושלם לשעת לילה מאוחרת).
איפה המקור המפתיע? פסיכולוגיה התנהגותית. הבנתי שאנשים לומדים הכי טוב מניסיון אישי. לפעמים, לתת להם "להיכוות" קצת עוזר להם להבין את הדברים בצורה טובה יותר.
צוות חלומות? לא אם כולם חולמים אותו דבר.
פעם עבדתי בפרויקט עם צוות שכולם היו "כוכבים". כל אחד מהם היה מומחה בתחומו, עם רזומה מפואר וטונות של ביטחון עצמי. הבעיה? לאף אחד לא היה אכפת מה קורה מחוץ לתחום שלו.
מעצבת האתר התעקשה על עיצוב מדהים ויזואלית, אבל לא חשבה על חוויית המשתמש. המתכנת כתב קוד גאוני, אבל לא טרח לתקשר עם המעצבת. ואני? ניסיתי לשמור על השפיות שלי תוך כדי ניסיון לגרום להם לדבר אחד עם השני.
הפרויקט נכשל כישלון חרוץ. לא בגלל חוסר כישרון, אלא בגלל חוסר תקשורת.
התובנה: צוות טוב הוא לא צוות שמורכב רק ממומחים. הוא צוות שמורכב מאנשים שיודעים לעבוד ביחד, לתקשר, להקשיב אחד לשני. צוות שבו כל אחד מביא משהו שונה לשולחן, אבל כולם עובדים למען מטרה משותפת.
אבל איך יוצרים את זה בפועל? שאלות מצוינות. תרגלו הקשבה פעילה. צרו מרחב בטוח לביקורת בונה. ואל תפחדו לצאת מהאזור הנוחות שלכם. (וגם, תמיד תמיד תמיד תמיד תזכרו את קפה ועוגיות – הם עוזרים פלאים).
איפה המקור המקצועי? מחקרים על דינמיקה קבוצתית. קראתי לא מעט מחקרים על איך קבוצות מצליחות עובדות, וגיליתי שהיכולת לתקשר ולשתף פעולה חשובה לא פחות מהכישורים האישיים של כל חבר צוות.
הכישלון הכי גדול שלי? הפחד מכישלון.
כן, אני מודה. גם אני פחדתי מכישלון. פחדתי לנסות דברים חדשים, פחדתי לקחת סיכונים, פחדתי לעשות טעויות.
והכי גרוע? הפחד הזה שיתק אותי. מנע ממני להתפתח, להתקדם, להגשים את הפוטנציאל שלי.
ואז, יום אחד, קראתי ציטוט של סמואל בקט: "Ever tried. Ever failed. No matter. Try Again. Fail again. Fail better."
משהו בציטוט הזה פשוט היכה בי. הבנתי שכישלון הוא לא סוף הדרך. הוא רק חלק מהמסע. הוא הזדמנות ללמוד, לצמוח, להפוך לגרסה טובה יותר של עצמי.
התובנה: אל תפחדו מכישלון. תחבקו אותו. תלמדו ממנו. ואז תקומו ותנסו שוב.
רגע של כנות: לקח לי המון זמן להפנים את זה. עדיין יש רגעים שאני מפחדת מכישלון. אבל עכשיו אני יודעת איך להתמודד עם הפחד הזה. אני מזכירה לעצמי את כל הדברים שלמדתי מהכישלונות שלי. ואני ממשיכה לנסות.
אז מה הלאה? אני עדיין לומדת, עדיין עושה טעויות, עדיין רוצה לברוח למאדים לפעמים. אבל עכשיו אני עושה את זה עם קצת יותר חוכמה, קצת יותר הומור, והרבה יותר הבנה.
ואני מקווה שגם אתן.
אז שתפו אותי – איזה סיפורי זוועות יש לכן מהעבודה? ומה למדתן מהם? מבטיחה לקרוא הכל!
