אני חייבת לשתף אתכן במשהו. משהו קטן, אבל עם השפעה עצומה. משהו שגרם לי להרגיש טיפשה, חכמה, מתוסכלת ומסופקת – הכל באותו שבוע. זה קשור לסתימה בכיור. כן, כן, אני יודעת, נשמע סופר דרמטי. אבל תסמכו עלי, זה יותר מזה.
פעם, הייתי מאמינה בלב שלם שלכל בעיה בבית צריך להזמין בעל מקצוע. זו הייתה ברירת המחדל שלי. מנורת תקרה התקלקלה? חשמלאי. טפט נקרע? טפטים. סתימה בכיור? שרברב, כמובן! לא היו לי ספקות. זה מה שאמא לימדה אותי, וזה מה שראיתי בטלוויזיה. אבל אז, לפני כמה חודשים, קרה משהו.
חזרתי הביתה יום אחד, עייפה אחרי יום עבודה ארוך במיוחד (מי כאן מזדהה?). רציתי לשטוף ידיים, ובום! הכיור סתום. מים עומדים, מלוכלכים, מבעבעים בצורה מאיימת. ישר חשבתי: "אוקיי, זה גדול עלי. צריך להזמין שרברב". כבר התחלתי לדמיין את החשבון המנופח, את ההסברים המפותלים על נזקים גדולים יותר שמתגלים, את כאב הלב על הכסף שיכולתי לבזבז על חופשה בתאילנד.
התיישבתי על הספה, נואשת. ואז, משום מקום, צץ לי בראש משפט שאחי אמר לי פעם: "נעמה, את חכמה יותר ממה שאת חושבת". הוא תמיד אומר את זה כשאני מפחדת להתמודד עם אתגרים חדשים. נזכרתי גם בפוסט שקראתי פעם בפייסבוק, על אישה שהצליחה לפתוח סתימה קשה עם סודה לשתייה וחומץ. סודה לשתייה וחומץ? נשמע כמו קסם, לא?
אמרתי לעצמי, "מה כבר יכול לקרות? הכי גרוע – אני אזמין שרברב בכל מקרה. אבל לפחות ניסיתי".
אז התחלתי לחפש מידע. לא סתם בגוגל – צללתי עמוק. קראתי מאמרים מקצועיים באתר של "האיגוד הישראלי לאינסטלציה" (כן, יש דבר כזה!), צפיתי בסרטוני יוטיוב של שרברבים שמסבירים איך לפתוח סתימות בסיסיות, ואפילו שאלתי חברה שעובדת בחנות לחומרי בניין. רציתי להבין את העקרונות מאחורי הסתימות, את סוגי הצינורות, את הכימיה של חומרי הניקוי. הרגשתי כמו חוקרת מדענית.
הייתי סקפטית. מאוד סקפטית. חשבתי לעצמי: "אין סיכוי שזה יעבוד. זה בטח רק טריק של בלוגרים". אבל המשכתי לחפש. גיליתי שיש כל מיני סוגים של סתימות – שומן, שיער, שאריות אוכל, חפצים זרים. וגיליתי גם שיש כל מיני שיטות לפתוח אותן – מים רותחים, פומפה, נחש אינסטלציה, חומרים כימיים.
זה היה כמו מסע. מסע אל תוך עולם האינסטלציה, עולם שמעולם לא חשבתי שאכנס אליו.
אבל אז הבנתי משהו חשוב.
הבנתי שלא צריך להיות גאון כדי לפתוח סתימה. צריך רק קצת ידע, קצת סבלנות, וקצת אומץ.
אז חזרתי לכיור, מצוידת בסודה לשתייה, חומץ, מים רותחים, ובנחישות חדשה. התחלתי עם השיטה הפשוטה ביותר – כוס סודה לשתייה ואחריה כוס חומץ. חיכיתי כמה דקות, ושפכתי מים רותחים. ושום דבר! המים עדיין עמדו שם, ממאנים לרדת. התחלתי להתייאש.
ואז, נזכרתי בסרטון יוטיוב שראיתי על פומפה. הבנתי שעד עכשיו השתמשתי בה לא נכון. צריך ליצור ואקום, לדאוג שהפומפה מכסה את כל פתח הניקוז, ולשאוב חזק. עשיתי בדיוק את זה. ושוב. ושוב.
ופתאום – בוק! המים התחילו לרדת!
הרגשתי כמו גיבורה. ניצחתי את הסתימה!
מאז, פתחתי עוד כמה סתימות בכיור ובמקלחת. למדתי להשתמש בפומפה כמו מקצוענית, ואני אפילו שוקלת לקנות נחש אינסטלציה. אבל הכי חשוב – למדתי משהו על עצמי. למדתי שאני מסוגלת לעשות דברים שלא חשבתי שאני יכולה. למדתי שאני יכולה להיות עצמאית יותר, חסכנית יותר, ובעיקר – בטוחה יותר בעצמי.
זה לא רק על פתיחת סתימות. זה על פתיחת דלתות חדשות. דלתות לעולם של עשייה, של למידה, של עצמאות.
אז בפעם הבאה שיש לכם סתימה בכיור, אל תרוצו ישר לשרברב. תנסו קודם בעצמכם. תחקרו, תלמדו, תתנסו. מי יודע, אולי תגלו שאתם מסוגלים ליותר ממה שחשבתם.
ואם לא ילך? תמיד אפשר להזמין שרברב. אבל לפחות תדעו שניסיתם. ולפעמים, הניסיון הזה שווה הכל.
