אני עומדת מול מכונת הכביסה, בוהה בה מתערבלת. כן, אני יודעת שזה נשמע קצת משוגע, אבל יש לי מערכת יחסים מורכבת איתה. היא שומעת יותר סודות ממטפלת מוסמכת, ואני מרגישה חופשי לפרוק לה הכל.
אבל הפעם, זה לא על גרביים סוררות או כתמי יין עיקשים. זה על דייט שני.
איך זה קרה? איך ממכונת כביסה מצאתי את עצמי חושבת על דייט שני? תשאלו. אז ככה…
השיחה הראשונה עם סימני השאלה
הדייט הראשון עם תומר היה… נחמד. כן, רק נחמד. לא היה ניצוץ, לא פרפרים בבטן, סתם שיחה זורמת על ספרים וטיולים. כשחזרתי הביתה, הכנסתי את הבגדים למכונה, מותשת מהמאמץ להיות "אני האמיתית" מול מישהו זר.
ואז זה היכה בי. בדיוק כששפכתי את הג'ל כביסה (ניסיתי את החדש של סוד, הריח ממכר) – הריח הציף אותי בזיכרונות מהחופשה האחרונה ביוון, והבנתי – הדייט היה נחמד כי הייתי עסוקה בלסנן את המחשבות שלי, בלהציג גרסה מלוטשת של עצמי. הייתי עסוקה בלהיות מה שחשבתי שהוא רוצה, במקום פשוט להיות אני.
האמת? אני חושבת שהייתי יותר אותנטית בשיחה עם השרברב על סתימה בכיור מאשר בדייט ההוא. כן כן , השרברב!
וזה העלה בי שאלה מהותית: האם אנחנו בכלל יודעים איך להיות אותנטיים? האם זה בכלל אפשרי בעולם שכל כך מעודד הצגה וחיצוניות?
המחקר הקטן שלי (שכלל שיחות עם מכונת כביסה וגוגל סקולר)
אז התחלתי לחקור. קראתי מאמרים על פסיכולוגיה חיובית (כמו המחקר המפורסם של בראון, D. (2006). The gifts of imperfection: Let go of who you think you're supposed to be and embrace who you are. Hazelden), בלוגים על מערכות יחסים, וכן, גם המשכתי לדבר עם מכונת הכביסה שלי (אל תשפטו אותי!).
גיליתי משהו מעניין: אותנטיות היא לא משהו שנולדים איתו, אלא מיומנות שאפשר לפתח. זה מתחיל בהכרה עצמית – להבין מה חשוב לנו, מה הערכים שלנו, מה הפחדים שלנו. אחר כך מגיע החלק הקשה – לבטא את זה בפני אחרים, גם אם זה אומר להיות פגיעים.
אבל רגע, מה הקשר למכונת הכביסה?
תחשבו על זה: מכונת הכביסה לא שופטת את הבגדים המלוכלכים שלי. היא לא מתלוננת על הריח או הכתמים. היא פשוט עושה את העבודה שלה. וזה בדיוק מה שאני צריכה לעשות – לקבל את עצמי, עם כל הכתמים והקמטים, ולתת לעצמי להיות מי שאני, בלי פילטרים.
האותנטיות מתחילה בקבלה עצמית. זה כמו להכניס כביסה מלוכלכת למכונה – אי אפשר לנקות אותה אם מתביישים בה.
הכישלון הצורב והלקח המפתיע
כמובן, זה לא היה תהליך חלק. ניסיתי להיות "אותנטית" בדייט אחר, וזה נגמר באסון. סיפרתי לבחור על הפחדים הכי כמוסים שלי כבר בדייט הראשון, וגרמתי לו לברוח בבהלה. לקח לי כמה ימים להבין שיש הבדל בין אותנטיות לשיתוף יתר.
אותנטיות היא לא להקיא את כל המחשבות והרגשות שלנו על מישהו, אלא לבטא את האמת שלנו בצורה מכבדת ומודעת. זה לקחת אחריות על הרגשות שלנו, ולא להשתמש באותנטיות כתירוץ להתנהגות פוגענית.
הדייט השני והשיעור שלמדתי ממכונת הכביסה
החלטתי לתת לתומר הזדמנות שנייה. הפעם, לא ניסיתי להרשים אותו או להיות מישהי שאני לא. פשוט הקשבתי לו, שיתפתי אותו במה שחשוב לי, והייתי פגיעה כשזה הרגיש נכון.
זה לא היה מושלם, אבל זה היה אמיתי. ולא משנה מה יקרה עם תומר, למדתי שיעור חשוב ממכונת הכביסה שלי: היופי נמצא בפשטות, בפגיעות, ובנכונות להיות מי שאתה, בלי התנצלויות.
אז מה הלאה? אני לא יודעת. אבל דבר אחד בטוח – אני אמשיך לדבר עם מכונת הכביסה שלי. היא מקשיבה, לא שופטת, ותמיד מזכירה לי את מה שחשוב באמת.
מה אתן חושבות? האם גם אתן מרגישות את הצורך להיות אותנטיות יותר? ומה עוזר לכן להרגיש יותר בנוח עם עצמכן? אשמח לשמוע בתגובות!
