האמת? לפני כמה שנים הייתי בטוחה שהעתיד ייראה כמו סרט מדע בדיוני. מכוניות מעופפות, רובוטים שמכינים קפה, חיים מושלמים באינסטגרם. ואז הגיעה המציאות. מציאות של חרדה אקלימית, קיטוב חברתי וטכנולוגיה שמשתלטת לנו על החיים במקום לשחרר אותם. העתיד פה, אבל הוא קצת… שבור.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאמת הבנתי את זה. הייתי בהאקתון, מנסה לפתח אפליקציה שתפתור את בעיית הפקקים בתל אביב. יום שלם ישבנו מול מסכים, שתינו קפה בכמויות מסחריות, ואז… כלום. האפליקציה עבדה, טכנית, אבל היא הייתה מורכבת מדי, לא אינטואיטיבית, ובעיקר – לא לקחה בחשבון את הפסיכולוגיה האנושית. אנשים לא ישנו את ההרגלים שלהם בגלל אפליקציה, גם אם היא מבטיחה להם חמש דקות של שקט. הבנתי שהטכנולוגיה היא רק כלי, והאתגר האמיתי הוא להבין איך להשתמש בה כדי ליצור עולם טוב יותר. לא רק יעיל יותר.
המאמר הזה הוא לא עוד רשימת טרנדים טכנולוגיים. הוא מסע משותף. הבטחה רגשית? תרגישו פחות לבד בתחושה הזו שהעתיד קצת מאכזב. הבטחה פרקטית? תקבלו כלים לחשוב מחדש על איך אנחנו ניגשים לבעיות גדולות, ולמצוא נקודות אור, גם במקומות הכי לא צפויים.
איך הגענו לכאן בכלל?
לפני כמה חודשים נתקלתי במחקר של מכון Pew Research Center על תפיסת העתיד בקרב צעירים. התוצאות היו מדאיגות: רובם חוששים מהעתיד, מרגישים חוסר אונים מול אתגרים גלובליים, ומאמינים שהמצב רק יחמיר. אבל רגע, האם זה באמת גזר דין? האם אנחנו באמת חסרי אונים?
כאן אני רוצה לשלב חוויה אישית. לפני כמה שנים, התנדבתי בפרויקט חברתי שעזר לאוכלוסיות מוחלשות להשתלב בשוק העבודה באמצעות לימודי טכנולוגיה. האמנו שנמצא להם עבודה בהייטק ונגרום להם לצאת ממעגל העוני. בפועל, גילינו שמחסום השפה, חוסר הביטחון העצמי והפערים התרבותיים היו גדולים מדי. נכשלנו.
אבל משהו קרה שם. ראינו את הניצוץ בעיניים של האנשים האלה, את הרצון העז להשתנות, את האמונה שאפשר אחרת. הבנו שאנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו. במקום לנסות לדחוף אותם לעולם ההייטק, התחלנו לעבוד איתם על מיומנויות בסיסיות, על בניית ביטחון עצמי, על יצירת קהילה תומכת. וזה עבד.
הטכנולוגיה היא לא הבעיה, אנחנו כן
אז מה הנקודה? הטכנולוגיה היא לא הבעיה. הבעיה היא שאנחנו מתייחסים אליה כאל פתרון קסם, במקום להשתמש בה ככלי. כלי שיכול לעזור לנו לבנות עולם טוב יותר, אבל רק אם נדע איך להשתמש בו בצורה נכונה.
לדוגמה, הבינה המלאכותית. כולם מדברים עליה, מפחדים ממנה, חושבים שהיא תשתלט לנו על החיים. אבל רגע, האם חשבנו איך אפשר להשתמש בה כדי לפתור בעיות חברתיות? כדי לעזור לאנשים עם מוגבלויות? כדי ליצור מערכות חינוך מותאמות אישית? כן.
אבל גם חשוב לזכור: AI יכולה ליצור הטיות ואפליה.
זה לא רק עניין של פיתוח טכנולוגיה, זה עניין של אתיקה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות קשות. אילו ערכים אנחנו רוצים להנחיל לטכנולוגיה? איך אנחנו מוודאים שהיא משרתת את הצרכים של כולם, לא רק של קבוצה מצומצמת של אנשים?
מה אפשר לעשות עכשיו?
אוקיי, אז דיברנו על הבעיות, דיברנו על האתגרים, אבל מה אפשר לעשות עכשיו? איך אנחנו הופכים את העתיד השבור הזה לעתיד קצת יותר שלם?
- תתחילו בקטן. אל תנסו לפתור את הבעיות הגלובליות לבד. תמצאו משהו קטן שאתם יכולים לעשות כדי לשפר את החיים שלכם ושל הסובבים אתכם. תתנדבו, תתרמו, תעזרו לשכן הזקן לסחוב את הקניות. כל פעולה קטנה יוצרת גל של שינוי.
- תשאלו שאלות קשות. אל תקבלו את המציאות כפי שהיא. תשאלו למה דברים עובדים ככה, מה אפשר לשנות, איך אפשר לעשות דברים אחרת. הסקרנות היא המנוע של השינוי.
- תלמדו כל הזמן. העולם משתנה בקצב מסחרר, ואנחנו צריכים להישאר מעודכנים. תקראו ספרים, תשתתפו בהרצאות, תלמדו קורסים מקוונים. הידע הוא הכוח שלנו.
- תמצאו את הקהילה שלכם. אתם לא לבד. יש עוד הרבה אנשים שמרגישים כמוכם, שרוצים לשנות את העולם. תמצאו את הקהילה שלכם, תתחברו לאנשים שמעוררים בכם השראה, ותעבדו יחד כדי ליצור עולם טוב יותר.
- תהיו אופטימיים, אבל ריאליסטיים. אל תאבדו תקווה, אבל אל תצפו לניסים. השינוי לוקח זמן, והוא דורש מאמץ. תהיו סבלניים, תתמידו, ותזכרו שגם אם אתם לא רואים את התוצאות מיד, אתם עושים הבדל.
הנה משהו שאני מנסה ליישם בעצמי: להקשיב יותר, לדבר פחות.
העתיד תלוי בנו
העתיד לא כתוב בשום מקום. הוא תלוי בנו, בבחירות שלנו, במעשים שלנו. אנחנו יכולים לבחור להמשיך לחיות בעולם שבור, או שאנחנו יכולים לבחור לתקן אותו.
אז אני שואלת אתכם: מה אתם בוחרים? איך אתם רוצים לתרום לשינוי? אשמח לשמוע את המחשבות שלכם, את הרעיונות שלכם, את החלומות שלכם. בואו נתחיל שיחה. כי ביחד, אנחנו יכולים לאחות את הקרעים ולמצוא תקווה בעולם משתנה.
