אני זוכרת את הפעם הראשונה שחוויתי התקף חרדה אמיתי בחשיכה. הייתי לבד בדירה החדשה שלי, אורות העיר דעכו מאחורי התריסים, והכל פתאום נהיה רועש מדי, חשוך מדי, מאיים מדי. הלב שלי דפק כמו תוף מלחמה, הנשימה שלי הפכה לקצרה ושטחית, והייתי בטוחה שאני עומדת להתעלף. זה היה מפחיד, בצורה שקשה לתאר במילים.
אבל знаете что? (אתם יודעים מה?) בדיעבד, אני מודה לאותו ערב. כן, זה נשמע מוזר, אבל אותו ערב היה נקודת מפנה. הוא גרם לי להבין שפאניקה בחשיכה היא לא מפלצת שאורבת לי מתחת למיטה, אלא מנגנון הישרדותי שיצא מכלל שליטה. וברגע שהבנתי את זה, התחלתי ללמוד איך להחזיר לעצמי את השליטה.
אז מה עושים כשחושך ופאניקה נפגשים?
קודם כל, בואו נפריד בין המיתוס למציאות. הרבה פעמים אנחנו חושבות שהפחד הוא אויב, משהו שאנחנו צריכות לנצח. אבל האמת היא, שהפחד הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. הוא שם כדי להגן עלינו. הבעיה מתחילה כשהוא מתפרץ בזמנים לא מתאימים, כמו חושך מוחלט בבית, או כשאנחנו מפרשות סימנים גופניים טבעיים (דופק מואץ, נשימה שטחית) כסימני סכנה מיידית.
אחת התובנות הכי חשובות שקיבלתי הגיעה דווקא ממקור לא צפוי - ספר על מדיטציה בודהיסטית (גאנגופא, 2007). הספר לא דיבר ספציפית על פאניקה, אבל הוא לימד אותי איך להתבונן ברגשות שלי מבלי לשפוט אותם. איך לתת להם להיות, מבלי להזדהות איתם. זה היה קשה בהתחלה, אבל עם תרגול, התחלתי להרגיש יותר שליטה על התגובות שלי.
זו לא קלישאה – נשימה עמוקה באמת עוזרת.
אבל זה לא מספיק רק לדעת לנשום. צריך להבין למה אנחנו מגיבות ככה. האם יש טריגרים ספציפיים שמעוררים את הפאניקה? אולי זה קשור לזיכרון טראומטי מהעבר, אולי זה קשור לחרדות כלליות שאנחנו נושאות איתנו. חשוב לחקור את השורשים של הפחד, כדי לטפל בו מהשורש.
אני מודה, גם אני לא תמיד מצליחה. יש ימים שהפאניקה מצליחה להשתלט עלי מחדש. ואז אני מזכירה לעצמי שזה בסדר. שאני לא צריכה להיות מושלמת. שאני יכולה לתת לעצמי להיות פגיעה. ואז, לאט לאט, אני חוזרת לנשום, אני מתבוננת בפחד, ואני מזכירה לעצמי שאני חזקה יותר ממנו.
אור קטן בחושך גדול - כלים פרקטיים להתמודדות
- הפכו את החושך לחבר: אני יודעת, זה נשמע קצת פסיכי, אבל נסו לבלות זמן בחשיכה מוחלטת בכוונה. התחילו מכמה דקות ביום, ותעלו בהדרגה. שימו לב לתחושות הגוף שלכן, לנשימה שלכן, למחשבות שלכן. תגלו שהחושך הוא לא בהכרח מקום מפחיד, הוא יכול להיות גם מקום מרגיע ומדיטטיבי. מחקרים מראים ששהייה בחושך מגבירה את ייצור המלטונין, הורמון השינה (Bonn, 2007).
- צרו שגרת הרגעה: מצאו מה מרגיע אתכן. אולי זה מקלחת חמה, אולי זה מוזיקה מרגיעה, אולי זה שיחה עם חברה טובה. ברגע שאתן מרגישות שהפאניקה מתקרבת, הפעילו את השגרה הזאת. זה יעזור לכן להחזיר לעצמכן את השליטה.
- הכירו את הגוף שלכן: למדו לזהות את הסימנים המקדימים של התקף חרדה. האם הדופק שלכן מואץ? האם אתן מרגישות סחרחורת? האם אתן מתחילות להזיע? ברגע שאתן מזהות את הסימנים האלה, אתן יכולות לפעול מוקדם יותר כדי למנוע את ההתקף.
- אל תפחדו לבקש עזרה: אם אתן מתמודדות עם פאניקה באופן קבוע, אל תהססו לפנות לאיש מקצוע. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לכן להבין את השורשים של הפחד, וללמוד כלים להתמודדות יעילה יותר.
אני לא יכולה להבטיח לכן שהפאניקה תיעלם לגמרי. אבל אני כן יכולה להבטיח לכן שאפשר ללמוד לחיות איתה בשלום. שאפשר להפוך אותה מחברה מציקה לחברה טובה, כזאת שמזכירה לכן לדאוג לעצמכן, לנשום עמוק, ולהעריך את האור, גם בחושך הכי גדול.
אבל רגע, שאלה לי אליכן - מה הדבר הכי מפחיד שקרה לכן בחושך? שתפו אותי, סקרנית לדעת שאני לא לבד פה. ואולי, רק אולי, ביחד נוכל להפוך את החושך הזה למקום קצת פחות מפחיד.
