אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. סידור ארון. אני יודעת, זה נשמע כמו משימה מעולם אחר, כמו לנסות ללמד חתול לעשות גלגול. אבל תאמינו לי, אחרי שנים של ניסוי וטעייה (הרבה טעייה!), מצאתי דרך להפוך את זה לפחות מייאש, ואפילו… כיף?
אבל רגע לפני שנתחיל, שאלה לי אליכן: מתי בפעם האחרונה פתחתן את הארון והרגשתן… שמחה? לא הקלה, לא "טוב, סוף סוף מצאתי מה ללבוש", אלא ממש שמחה? אם התשובה היא "אמממ…", אתן במקום הנכון.
הארון שלי: גן עדן או גיהנום? (ואיך הגעתי לגיהנום מלכתחילה)
אני מודה, גם אני הייתי שם. תקופה ארוכה הארון שלי היה יותר ארכיון של בגדים ש"אולי יום אחד" מאשר מקום שמשרת אותי. קניתי בגדים בסייל כי "זה היה ממש זול!", בגדים שלא התאימו לי, בגדים ששכחתי בכלל שיש לי. זה היה כאוס! וזה השפיע עלי. כל בוקר עמדתי מול הארון בתסכול, הרגשתי כאילו אין לי מה ללבוש, גם כשהוא היה מפוצץ.
ואז קרה משהו. קראתי ראיון עם מארגנת בתים מקצועית (מקור 1: מארי קונדו, "סוד הקסם היפני"). היא דיברה על "לשחרר את מה שלא משרת אותך יותר". זה נשמע לי קלישאתי בהתחלה, אבל אז חשבתי על זה לעומק: הבגדים האלה, הם לא סתם בד. הם מייצגים תקופות בחיים שלי, ציפיות, אכזבות. לשחרר אותם היה כמו לשחרר חלק מהעבר.
העונה המתחלפת: הזדמנות להתחלה חדשה (או, לפחות, סידור יעיל)
אוקיי, אז איך עושים את זה? אני גיליתי שהכי קל להתחיל עם חלוקה עונתית. זה נותן מסגרת ברורה, ולא צריך להתמודד עם הכל בבת אחת.
- שלב 1: ריקון מוחלט. כן, הכל בחוץ. זה מפחיד, אני יודעת. אבל רק ככה אפשר לראות מה יש לנו באמת. ופה מגיע הטוויסט: אל תעצרו כדי למדוד או להסתכל. פשוט תזרקו הכל על המיטה.
- שלב 2: מיון בלי רחמים. עכשיו מתחיל הכיף (או הכאב, תלוי איך מסתכלים על זה). מחלקים לערימות:
* אהבה אמיתית: מה שאנחנו לובשות באופן קבוע וגורם לנו להרגיש טוב.
* בטוח שאני אוהב את זה?: בגדים שנוטים ללבוש פחות.
* אולי יום אחד: בגדים שמרגישים שחייבים לשמור.
* פרידה כואבת: בגדים שממש לא מתאימים יותר, עם קרעים, כתמים וכו'.
* מסירה קלה: בגדים שאולי יהיו טובים למישהו אחר
* נדידה: בגדים עונתיים שלא מתאימים לעונה הנוכחית.
הטיפ שלי? תהיו כנות עם עצמכן. אם לא לבשתן משהו בשנה האחרונה, יש סיכוי טוב שלעולם לא תלבשו אותו. אני יודעת, קשה להיפרד. אבל זכרו: מקום פנוי בארון = מקום פנוי בראש!
- שלב 3: שאלות קשות ותשובות כנות. בשלב הזה אנחנו לוקחות כל פריט מהערימה "בטוח שאני אוהב את זה" ושואלות את עצמנו 3 שאלות:
1. האם לבשתי את זה בשנה האחרונה?
2. האם זה מחמיא לי?
3. האם זה גורם לי להרגיש טוב?
אם התשובה לאחת מהשאלות היא "לא", הבגד עובר לערימת הפרידה או המסירה (או נדידה, אם זה עונתי). זה אכזרי, אני יודעת. אבל זה עובד.
- שלב 4: ארגון מחדש. עכשיו, אחרי שסוף סוף נפטרנו ממה שלא משרת אותנו, אפשר להתחיל לארגן את מה שנשאר. אני ממליצה לתלות את הבגדים לפי סוג (חולצות, מכנסיים, שמלות) ואז לפי צבע. זה עוזר למצוא דברים בקלות. אפשר גם להשתמש במארגנים למגירות (ראו מקור 2: סרטוני יוטיוב של מארגנות בתים). זה משנה חיים!
אבל רגע, מה עושים עם הבגדים העונתיים?
שאלה מצוינת! אני אוהבת לאחסן את הבגדים שלא מתאימים לעונה בקופסאות אחסון או בוואקום. חשוב לוודא שהם נקיים ויבשים לפני שאורזים אותם. ואם יש בגדים יקרים או עדינים, אפשר לשקול לשלוח אותם לניקוי יבש ולאחסון מקצועי.
מעבר לפרקטיקה: איך סידור ארון משפיע על הנפש?
אוקיי, אז סיימנו לסדר את הארון. אבל מה הלאה? מה קורה אחרי שסגרנו את הדלת? תאמינו או לא, סידור ארון יכול להשפיע על הנפש שלנו. כשאנחנו מוקפות בדברים שאנחנו אוהבות ומרגישות בהם טוב, אנחנו מרגישות יותר בטוחות ונינוחות. זה משפיע על הביטחון העצמי שלנו, על מצב הרוח שלנו, וגם על היחסים שלנו עם אחרים.
פעם שמעתי פסיכולוגית (מקור 3: ד"ר ברנה בראון, מחקר על בושה ופגיעות) אומרת ש"הדרך שבה אנחנו מארגנות את החיים שלנו משקפת את הדרך שבה אנחנו חושבות על עצמנו". זה נגע לי. הבנתי שאם הארון שלי מבולגן, זה אומר שמשהו בחיים שלי מרגיש מבולגן. וברגע שהתחלתי לסדר את הארון, התחלתי לסדר גם את הראש.
מילה אחרונה (או, יותר נכון, שאלה פתוחה)
אז זהו, סיימנו. או שאולי רק התחלנו? סידור ארון זה לא משימה חד פעמית. זה תהליך. זה דרך חיים. וזה קצת כמו ללמוד לרכב על אופניים: בהתחלה נופלים, אבל בסוף מצליחים.
ועכשיו, תורי לשאול אתכן: מה אתן הולכות לעשות עם הארון שלכן? איזה בגד אתן הולכות לשחרר היום? ואולי, רק אולי, איזה חלק מעצמכן אתן הולכות לשחרר איתו? אני ממש אשמח לשמוע!
