האמת? פעם הייתי מסתכלת על רהיט ישן, סתם ערימת עץ מיושנת. לא ראיתי בו כלום מלבד מקום לתפוס אבק. בושה להודות, אבל היו לי מחשבות כמו "למה בכלל טורחים?" או "זה בטח יהיה פרויקט אינסופי ויקר!". אתם מכירים את זה, נכון?
אבל אז, משהו קרה.
זה התחיל עם שידה קטנה שמצאתי ברחוב. היא הייתה מוכתמת בצבע מתקלף, עם ידיות חלודות ורגל אחת רופפת. מבחינה הגיונית, הייתי צריכה לזרוק אותה. אבל משהו בלב אמר לי אחרת. אולי זה היה הרחוב הנטוש, אולי זו סתם הייתה הרפתקנות, אבל לקחתי אותה הביתה.
עכשיו, אחרי כמה (הרבה) פרויקטים, אני מבינה שהקסם האמיתי טמון לא רק בתוצאה הסופית, אלא בתהליך עצמו. איך רהיט מוזנח הופך לחלק מהסיפור שלנו.
אבל רגע, למה בכלל לטרוח? למה לא פשוט לקנות משהו חדש ונוצץ?
הנה השאלה שמטרידה אותי באמת: האם אנחנו באמת צריכים עוד דברים חדשים בעולם?
(ואני יודעת, שאלה כבדת משקל לכתבה על רהיטים, אבל תסמכו עלי, זה מתחבר).
מאיפה מתחילים? (ולמה לא לפחד לטעות)
הצעד הראשון, והכי מפחיד, הוא פשוט להתחיל. אל תתכננו הכל מראש, כי תמיד משהו ישתבש. אני למדתי את זה על בשרי. זוכרים את השידה ההיא? התחלתי בצביעה מחדש, אבל אז גיליתי שהעץ רקוב בחלקים מסוימים. נאלצתי לפרק, לתקן, ולבנות מחדש חלקים. לקח לי פי שלושה זמן ממה שתכננתי, והתוצאה לא הייתה מושלמת. אבל… למדתי.
זה מזכיר לי מחקר של ד"ר ברנה בראון על פגיעות ואומץ. היא גילתה שאנשים שמסוגלים להיות פגיעים, להודות בטעויות שלהם, הם גם האנשים הכי אמיצים ויצירתיים. זה נכון גם לגבי רהיטים. אל תפחדו לנסות, לטעות, וללמוד מהטעויות.
- תובנה מפתיעה: הפגמים הופכים את הרהיט לייחודי ואישי.
(מקור: Daring Greatly: How the Courage to Be Vulnerable Transforms the Way We Live, Love, Parent, and Lead by Brené Brown)
ידע זה כוח… אבל גם אינטואיציה
אוקיי, אז החלטנו להתחיל. אבל איך? יש כל כך הרבה מידע בחוץ, קורסים, סרטונים, טיפים… זה יכול להיות משתק. אני מודה, גם אני נפלתי קורבן לשיתוק הזה.
הפתרון? שילוב של ידע מקצועי ואינטואיציה אישית. מצד אחד, חשוב ללמוד את הבסיס: סוגי צבע, טכניקות שימור, כלים נכונים. מצד שני, תסמכו על החוש שלכם. מה מרגיש לכם נכון? מה מתאים לטעם שלכם?
לדוגמה, גיליתי שצבע גיר (chalk paint) עובד מצוין על רהיטים ישנים, כי הוא נדבק בקלות ולא דורש הכנה מיוחדת. אבל אז ראיתי רהיט מצופה פורניר שהיה חייב לקבל מראה מודרני. כאן כבר נכנסתי לתהליך של הסרה מלאה של הציפוי הישן, מילוי, שיוף ויצירת בסיס חלק לפני הצביעה.
משהו שלמדתי ממקרה לא צפוי: בזמן העבודה על אחד הרהיטים האלה, ניסיתי ללמוד טכניקות צביעה מיוצרי תוכן ביוטיוב. אבל ככל שניסיתי, כך התסכול גבר. בסופו של דבר, מצאתי את הפתרון במדריך לציור בצבעי מים שמצאתי בספרייה! הטכניקות היו דומות מאוד, והתוצאה הייתה מדהימה.
- נקודה למחשבה: לפעמים הפתרונות נמצאים במקומות הכי לא צפויים.
(מקור: שיטות עבודה מומלצות בתחום שימור רהיטים היסטוריים – איגוד השימור העולמי ICOMOS)
זה לא רק רהיט, זה סיפור
הנה משהו שאולי לא חשבתם עליו: כל רהיט ישן נושא איתו סיפור. סיפור על מי שבנה אותו, על מי שהשתמש בו, על התקופה שבה הוא נוצר. כשאתם מחדשים רהיט, אתם לא רק משנים את המראה שלו, אתם גם ממשיכים את הסיפור הזה.
אחת הלקוחות שלי סיפרה לי שהיא מצאה מכתבים ישנים בתוך שידה שהיא רכשה. המכתבים היו מכתבי אהבה ממלחמת העולם השנייה. היא החליטה לשלב את המכתבים (העתקים כמובן) בעיצוב של השידה, ויצרה רהיט שהוא גם יצירת אמנות וגם תזכורת היסטורית.
הנה עוד מחשבה: רהיטים משופצים יכולים להיות מתנה נהדרת. זה לא סתם עוד חפץ, זו מתנה עם נשמה.
- תובנה חשובה: רהיט משופץ הוא יותר מחפץ דקורטיבי, הוא יצירת אמנות אישית.
האחריות הסביבתית שלנו
אבל מעבר לכל זה, יש גם את העניין של אחריות סביבתית. בעולם שבו אנחנו מוצפים במוצרים זולים וחד פעמיים, חידוש רהיטים ישנים הוא מעשה של התנגדות. זה דרך להפחית את הצריכה שלנו, למנוע פסולת, ולתת חיים חדשים לחפצים שכבר קיימים.
זה מזכיר לי מחקר שקראתי על "כלכלה מעגלית". המחקר טוען שאנחנו צריכים לעבור ממודל ליניארי של "לקחת-ליצור-לזרוק" למודל מעגלי של "לצמצם-למחזר-להשתמש מחדש". חידוש רהיטים הוא דוגמה מצוינת לכלכלה מעגלית בפעולה.
(מקור: Ellen MacArthur Foundation – ארגון מוביל בתחום הכלכלה המעגלית)
אז מה הלאה?
אני יודעת, זה נשמע קצת גדול ומאיים. אבל אני מבטיחה לכם, ברגע שמתחילים, קשה להפסיק. זה ממכר. זה מרגש. וזה גורם לכם להסתכל על העולם אחרת.
אז בפעם הבאה שאתם רואים רהיט ישן, אל תמהרו לפסול אותו. תסתכלו עליו קצת יותר מקרוב. תחשבו על הסיפור שהוא יכול לספר. ותחשבו על הסיפור שאתם יכולים להוסיף.
השאלה האמיתית היא: איזה רהיט יחכה לכם בפינה, ומה הסיפור שהוא יגרום לכם לספר?
