אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי "ללטש" את עצמי. הייתי בת 22, מלאת אמביציה ו... טעויות. קראתי ספרים, צפיתי בסרטונים, ניסיתי להיות "הגרסה הכי טובה של עצמי". אבל משהו הרגיש לי לא נכון. כאילו אני מנסה להיכנס לתבנית שלא נועדה לי.
חשבתי שליטוש זה שינוי חיצוני, תיקון פגמים. היום אני מבינה שזה בדיוק הפוך - זה גילוי הפנימי, הסרת השכבות שמסתירות את מי שאנחנו באמת.
אז מה באמת ההבדל בין ליטוש אמיתי לבין ניסיון נואש להשתנות? ואיך עושים את זה נכון? בואו נצא למסע יחד.
מאיפה מתחילים? מחוסר הנוחות.
אני יודעת, זה לא הסוד שציפיתן לו. ציפיתן לטיפים על איפור, תזונה או ניהול זמן. אבל האמת היא, שהליטוש האמיתי מתחיל במקום לא נוח - במקום שבו אנחנו מודות לעצמנו שאנחנו לא מושלמות.
ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, אומרת שהאותנטיות היא המפתח לחיבור אמיתי. ואת יודעת מה? היא צודקת. אי אפשר ללטש משהו אם לא מקבלים אותו כמו שהוא, על כל הפגמים.
- רגעי תובנה קטנים הם אלה שמשנים אותנו באמת.
אני זוכרת תקופה שהייתי משווה את עצמי כל הזמן לאחרות. הסתכלתי על הבלוגריות המושלמות באינסטגרם ותהיתי מה לא בסדר אצלי. ואז, יום אחד, קראתי ציטוט של מרים מייזל, הדמות הראשית בסדרה "גברת מייזל המופלאה": "הבעיה היא לא שהן מושלמות, הבעיה היא שאני חושבת שהן צריכות להיות."
בום.
הבנתי שההשוואה הזאת היא מלכודת. שאני מבזבזת אנרגיה על משהו שאני לא יכולה לשלוט בו - איך אחרות נראות ומתנהגות.
- מה אם במקום לנסות להיות כמו מישהי אחרת, נתמקד בלגלות את הייחודיות שלנו?
הטעות הנפוצה: חיפוש אחר קיצורי דרך
כולנו רוצות פתרונות מהירים, אני יודעת. אבל האמת היא, שאין קיצורי דרך בליטוש אמיתי. זה תהליך שלוקח זמן, סבלנות והרבה אהבה עצמית.
כמו שלימדה אותי פעם סבתא שלי, "היהלומים הכי יפים נוצרים תחת לחץ עצום".
אבל מה קורה כשאנחנו מנסות לזרז את התהליך? כשאנחנו קונות קורס ליטוש של שלושה ימים ומצפות לנס?
ברוב המקרים, אנחנו רק יוצרות לעצמנו תסכול. כי הליטוש האמיתי הוא לא רשימת משימות שאפשר לסמן עליהן וי. הוא מסע פנימי, תהליך של גילוי עצמי.
למה חשוב לשלב מידע ממקורות מפתיעים?
אני אוהבת לקרוא מחקרים מדעיים על פסיכולוגיה, אבל אני גם אוהבת לקרוא שירה. אני חושבת שהאמנות יכולה ללמד אותנו דברים על עצמנו שלא נוכל ללמוד בשום דרך אחרת.
לדוגמה, קחו את השיר "האור בקצה המנהרה" של לאונרד כהן. הוא כתב שם ש"יש סדק, סדק בכל דבר, ככה האור חודר פנימה."
- הפגמים שלנו הם לא חולשה, הם הכוח שלנו.
הם הופכים אותנו ליותר מעניינות, ליותר אנושיות, ליותר אמיתיות.
להבין את המגבלות של שיטות ופתרונות
אני לא אגיד לך שיש לי את כל התשובות. אני גם לא אגיד לך שהשיטה שלי תעבוד לכולן. כי היא לא.
האמת היא, שכל אחת צריכה למצוא את הדרך שלה. אבל אני כן יכולה לחלוק איתך את מה שעבד לי, בתקווה שזה יעזור לך למצוא את הדרך שלך.
- הליטוש האמיתי הוא לא שינוי, הוא גילוי.
אז איך מתחילים? מתחילים בקבלה עצמית. בקבלה של מי שאנחנו, על כל הפגמים. ואז, לאט לאט, מתחילים ללטש את היהלום הפנימי שלנו.
איך זה מרגיש לך, בעצם? האם את מרגישה שאת מנסה "ללטש" את עצמך או שאת בתהליך של גילוי עצמי? שתפי אותי, אני כאן כדי להקשיב.
