האמת? כשבעלי הציע שנשפץ את השירותים בסופ"ש אחד, צחקתי לו בפנים. שיפוץ? בסופ"ש? זה נשמע כמו מתכון בטוח לגירושים. אבל משהו בטון הנחוש שלו, והאמת, גם בשירותים המוזנחים שלנו, גרם לי להסכים. והו, כמה שטעיתי. או בעצם, כמה שהופתעתי.
האמת המרה (והמאובקת) על שיפוצים
תמיד הסתכלתי על תמונות "לפני ואחרי" באינסטגרם בהערצה מהולה בקנאה. חשבתי לעצמי, "איך הם עושים את זה? איך הכל נראה כל כך קל ומהיר?". ובכן, עכשיו אני יודעת. זה לא.
יום שישי בערב התחיל עם פירוק מוחלט. הורדנו את האסלה (משימה מפחידה בפני עצמה), פירקנו את הכיור המאובק וקילפנו את הטפטים המתפוררים. אבק היה בכל מקום. חשבתי שאני הולכת להתעטש עד סוף חיי. כבר בשלב הזה התחלתי לפקפק בהחלטה שלנו. "למה בכלל עשינו את זה?", שאלתי את עצמי בדמעות של אבק.
לפעמים, הרעיונות הכי טובים נראים הכי גרועים באמצע הדרך.
הגילוי המפתיע על כוח נשי
אבל אז, משהו קרה. כשהתחלתי להבין איך המברגה עובדת (תודה לאל על סרטוני הדרכה ביוטיוב, https://www.youtube.com/watch?v=Ki3iwL8aAwo), הרגשתי גל של כוח. פתאום, פירוק ארון נעשה כיף. הסתכלתי על בעלי, מופתע לא פחות ממני, וחייכתי. "אוקיי, אולי זה לא כל כך נורא," חשבתי לעצמי.
התחלנו לצבוע את הקירות בלבן בוהק. בחרנו צבע עמיד במיוחד ללחות, כמו שממליצים המומחים של "טמבור" (https://www.tambour.co.il/). זה היה מייגע, אבל משביע רצון. עם כל שכבה, השירותים קיבלו מראה חדש.
אבל היו גם רגעים של תסכול. למשל, כשגילינו שצינור מים דולף מאחורי הקיר. או כששברתי בטעות את המראה החדשה (מזל שהזמנו שתיים!). אבל למדתי משהו חשוב: זה בסדר לטעות. זה חלק מהתהליך.
הכיור הסיני והתובנה על עיצוב
בסופו של דבר, הצלחנו להתקין את הכיור החדש (כיור חרסינה סיני שמצאתי באליאקספרס. אל תשאלו). אני יודעת, זה אולי נשמע זול ולא מקצועי, אבל האמת? הוא מושלם. הוא קטן, פרקטי ויפהפה. הוא גם הוכיח לי משהו: לפעמים, הפתרונות הכי טובים נמצאים במקומות הכי לא צפויים.
לפעמים, היופי טמון בפשטות ובמקום הלא צפוי.
עיצבנו את השירותים בסגנון מינימליסטי, עם נגיעות של צבע. הוספנו מדפים מעץ (שבעלי בנה בעצמו!), צמחים ירוקים ומראה גדולה שמגדילה את החלל. אני חייבת להודות, התוצאה הסופית הייתה מדהימה. השירותים שלנו נראו כמו לקוחים ממגזין עיצוב.
מעבר לשיפוץ: מסע לגילוי עצמי
אבל מעבר לשיפוץ הפיזי, למדתי משהו חשוב יותר על עצמי. גיליתי שאני חזקה יותר ממה שחשבתי. שאני מסוגלת להתמודד עם אתגרים קשים. ושאני יכולה להפוך כאוס לקסם.
היום, כשאני נכנסת לשירותים המשופצים שלנו, אני לא רואה רק חדר יפהפה. אני רואה תזכורת לכוח שלי, ליצירתיות שלי וליכולת שלי להתגבר על כל מכשול. וזה, חברות, שווה הרבה יותר מכל שיפוץ בעולם.
אז מה השאלה הגדולה שנשארה איתי? האם שיפוץ הבית הוא בעצם שיפוץ הנפש? האם אנחנו באמת מעצבים את המרחב, או שהמרחב מעצב אותנו?
אני מזמינה אתכן לשתף אותי בחוויות השיפוץ שלכן. מה למדתן על עצמכן בתהליך? ומה הדבר הכי מפתיע שגיליתן?
