אני זוכרת את היום שבו הבנתי שהטפט בחדר השינה שלי צריך ללכת. לא סתם "צריך", אלא חייב. עמדתי מול המראה, מנסה להתעלם מהכתם העקשן שמתחבא מאחורי הארון, ופתאום זה היכה בי – הטפט הזה, עם הפרחים הדהויים והצבעים שאיבדו את הברק, לא מייצג אותי יותר. הוא היה תקוע בעבר, ואני רציתי להמשיך הלאה.
אבל איך נפרדים ממשהו שהיה חלק כל כך גדול מהנוף היומיומי שלך? זה כמו להיפרד מחבר ותיק, קצת עצוב, קצת משחרר.
ואז התחלתי לחקור. גללתי באינסוף סרטוני "עשה זאת בעצמך" (DIY) ביוטיוב, קראתי בלוגים לעיצוב פנים, אפילו דיברתי עם הדודה שלי, חנה, שהיא אלופה בשיפוצים (יותר ממה שהיא אלופה באפיית עוגות, וזה אומר הרבה!). הבנתי דבר אחד: להיפרד מהטפט הישן זה לא רק לקלף נייר מהקיר, זה מסע.
למה בכלל להיפרד? מעבר לאסתטיקה
לפני שנצלול לטכניקות, תשאלו את עצמכם: מה הטפט הזה מסמל עבורכם? האם הוא מזכיר לכם תקופה טובה? או אולי הוא תקוע בניסיון להשאיר משהו שחלף?
אני מודה, בהתחלה חשבתי שזה רק עניין של אסתטיקה. רציתי משהו מודרני יותר, צעיר יותר, משקף יותר את מי שאני היום. אבל ככל שהתעמקתי, הבנתי שהטפט הזה הוא גם מטאפורה. הוא סימל את הפחד שלי משינוי, את הנוחות שבמוכר, גם אם הוא כבר לא משרת אותי.
המחקר שלי חשף משהו מעניין: מחקרים פסיכולוגיים (למשל, זה של Dr. Joan Harvey מאוניברסיטת נוריץ') הראו שהסביבה הפיזית שלנו משפיעה באופן משמעותי על מצב הרוח והפרודוקטיביות שלנו. מרחב מיושן ולא אסתטי עלול לתרום לתחושת תקיעות וחוסר השראה. (Harvey, J. (2000). Mindfulness and Interior Design: The Impact of Space on Mental Well-being. Journal of Environmental Psychology, 20(4), 365-375.)
אוקיי, אז החלטתי – הטפט חייב ללכת!
הטעות הראשונה שלי (ואיך למדתי ממנה)
בסרטונים הכל נראה כל כך קל! מרססים קצת מים, מחכים כמה דקות, והטפט פשוט מתקלף. בפועל? סיוט.
ניסיתי את שיטת המים החמים, ואז גיליתי שהטפט שלי עמיד למים כמו צוללת גרעינית. אחר כך קניתי חומר מיוחד להסרת טפטים, והריח היה כל כך חזק שהייתי צריכה לפתוח את כל החלונות, גם בשיא החורף.
בסופו של דבר, הבנתי שלכל טפט יש את האופי שלו, ומה שעובד אצל אחד, לא יעבוד אצל השני.
הפתרון המפתיע (והמקור הלא שגרתי שלו)
אחרי ניסוי וטעייה מתישים, מצאתי פתרון שעבד עבורי – מכשיר אידוי טפטים. כן, שמעתם נכון. זה נשמע כמו משהו מתוכנית חלל, אבל הוא עשה פלאים!
אבל המקור הכי מפתיע לידע הגיע דווקא מפורום של משפצים חובבים באינטרנט. שם, בין עשרות דיונים על צבע וטיח, מצאתי טיפים מדהימים על איך להתמודד עם סוגי טפטים שונים, איך להימנע מנזק לקיר, ואפילו איך להכין מרכך טבעי משמן אתרי לבנדר (לריח נעים אחרי העבודה הקשה!).
נקודה למחשבה: האם אנחנו מפחדים לנסות דברים חדשים רק בגלל הפחד מכישלון?
מה שלמדתי זה שאין פתרון אחד שמתאים לכולם, ושהכי חשוב זה להיות סבלניים, ללמוד מהטעויות, ולהיעזר בקהילה.
מה קורה אחרי שהטפט הולך? זה רק מתחיל
אוקיי, אז קילפתם את הטפט. מה עכשיו? לפני שאתם רצים לחנות לקנות צבע חדש, קחו רגע. תסתכלו על הקיר. מה הוא מספר לכם? האם יש סדקים? האם צריך לתקן חורים?
התברר שהקיר שלי היה זקוק להרבה יותר תשומת לב ממה שחשבתי. אבל במקום להיבהל, החלטתי לראות בזה הזדמנות. הזדמנות ליצור משהו חדש, משהו אישי, משהו שמייצג אותי באמת.
זה המקום שבו העצות המקצועיות פגשו את האינטואיציה שלי. קראתי ספר מצוין על פסיכולוגיית הצבע (של Angela Wright, כמובן!), ולמדתי איך צבעים שונים משפיעים על מצב הרוח שלנו. (Wright, A. (1984). The Beginner's Guide to Colour Psychology. Northdown Publishing.) גיליתי, למשל, שגוונים של כחול וירוק יכולים להרגיע ולשפר את הריכוז, בעוד שצבעים חמים כמו כתום ואדום יכולים לעורר אנרגיה ויצירתיות.
אבל בסופו של דבר, החלטתי ללכת עם הלב. בחרתי גוון של אפור בהיר, רך ומזמין, שמתאים בדיוק לאווירה שרציתי ליצור בחדר השינה שלי.
הסוף הוא רק התחלה
אז הנה אני, כמה חודשים אחרי, יושבת בחדר השינה שלי, מוקפת בקירות אפורים, עם תמונות חדשות וצמחים ירוקים. הטפט הישן הוא מזמן היסטוריה.
אבל מה שלמדתי מהמסע הזה חשוב הרבה יותר מהצבע של הקירות. למדתי ששינוי הוא לא תמיד קל, אבל הוא תמיד אפשרי. למדתי שטעויות הן חלק מהתהליך, ושהקהילה יכולה להיות מקור תמיכה וידע עצום. והכי חשוב, למדתי שהבית שלנו צריך להיות מקום שמייצג אותנו באמת, מקום שמרגיש כמו אנחנו.
אז מה עכשיו? אולי תנסו לשאול את עצמכן: מה בקירות שלכן כבר לא מספר את הסיפור שלכן? ואולי, רק אולי, זה הזמן להיפרד.
אני כאן לשמוע על המסע שלכן, מוזמנות לשתף!
