אני חייבת להודות, עד לא מזמן הייתי בטוחה שלטפל בגינה זה כמו להכין עוגה - צריך מתכון מדויק, אחרת הכל יתפוצץ. טעיתי בגדול! גיליתי שזה יותר כמו ג'אז, קצת אינטואיציה, קצת ניסוי וטעייה, ובעיקר הרבה אהבה.
אבל לפני שאגיע לרומנטיקה של האדמה, בואו נדבר על האמת המרה: הגינה שלי הייתה אסון. עשבים שוטים חגגו, העציצים נראו כמו ניצולים מספינה טרופה, והדשא... הו, הדשא, סיפור עצוב בפני עצמו. הרגשתי חסרת אונים, כאילו אני מדברת לשפה שהצמחים פשוט לא מבינים.
ואז זה היכה בי: אולי אני מנסה בכוח להכניס אותם למסגרת שאני הכנתי להם, במקום להקשיב למה שהם צריכים? זו הייתה תובנה משנת חיים, לא רק לגבי הגינה, אגב.
אז מה עושים כשמרגישים אבודים בתוך הג'ונגל הפרטי שלנו? אני חושבת שהדבר הראשון הוא לנשום עמוק ולהבין - זה בסדר לגמרי לא לדעת הכל.
עשבים שוטים - אויב או חבר?
אוקיי, אני יודעת מה אתן חושבות: "נעמה השתגעה, היא מדברת על עשבים שוטים כאילו הם חיות מחמד!". אבל רגע, תקשיבו לי. אחרי שקראתי מחקר (כן, כן, אני חולת מחקרים, אל תשפטו!) על הקשר בין עשבים שוטים לבריאות האדמה (מקור: מחקר של אוניברסיטת קליפורניה בדייויס על שיקום קרקע באמצעות עשבים שוטים), התחלתי להסתכל עליהם קצת אחרת.
האמת, חלק מהם אפילו מועילים! הם עוזרים לאוורר את האדמה, להביא מינרלים חשובים לשורשים של הצמחים שלנו, ואפילו יכולים לשמש כאינדיקטור למצב הקרקע.
עכשיו, ברור שלא נשאיר אותם להשתלט על הכל, אבל במקום לנכש אותם בפראות, אפשר פשוט "לדלל" אותם בעדינות, ולהשאיר קצת מהם בשביל האיזון.
מי חשב שעשבים שוטים יכולים ללמד אותנו משהו על איזון בחיים?
עציצים עצובים - איך להחזיר להם את החיוך?
העציצים שלי היו במצב קשה. האדמה הייתה דחוסה, העלים צהובים, והצמחים פשוט נראו מדוכאים. ניסיתי להשקות יותר, ניסיתי לדשן, כלום לא עזר.
ואז הבנתי - הם פשוט היו צמאים לאהבה! (טוב, וגם לאדמה טובה יותר, בואו נהיה ריאליסטיים).
התחלתי להחליף להם את האדמה, בזהירות ובאהבה, כמו שמחליפים חיתול לתינוק. השתמשתי בתערובת אדמה אורגנית, והוספתי קצת קומפוסט תוצרת בית (כן, אני מכינה קומפוסט! זאת אני קוראת התבגרות).
ומה גיליתי? שרוב הבעיות של הצמחים שלי נבעו מחוסר איזון בחומרי ההזנה באדמה. פשוט ככה.
אגב, טיפ קטן ממני: לפני שאתן רצות לקנות אדמה חדשה, תבדקו מה סוג האדמה שהצמח שלכן אוהב. לכל צמח יש את הגחמות שלו, וחשוב להתאים את האדמה לצרכים שלו. (מקור: אתר "משתלה" שמפרט את סוגי האדמה המומלצים לכל צמח).
אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי להחליף אדמה לאחד העציצים שלי. עשיתי הכל הפוך, קרעתי לו את השורשים, והוא כמעט מת לי בידיים. למדתי את הלקח בדרך הקשה, אבל לפחות עכשיו אני יודעת איך לעשות את זה נכון.
אבל זה לא רק האדמה. לפעמים, הצמחים שלנו פשוט צריכים קצת יותר אור, או קצת פחות. צריך להקשיב להם, להתבונן בהם, ולהבין מה הם מנסים להגיד לנו.
דשא עצוב? תרימו לו!
הדשא שלי היה חום, מנומר, ובקיצור - עלוב. ניסיתי הכל, דישון, השקיה מוגברת, כיסוח תכוף, שום דבר לא עזר.
ואז, במקום להילחם בו, התחלתי להתבונן בו. שמתי לב שהאזורים הבעייתיים ביותר הם אלה שמקבלים הכי הרבה שמש ישירה, ושם האדמה הכי דחוסה.
הבנתי שהבעיה היא לא שהוא "עצלן", אלא שהוא פשוט סובל מחום יתר וחוסר אוורור.
התחלתי לאוורר את האדמה באמצעות מזלג גינה (עבודה קשה, אבל שווה את זה!), והתקנתי ממטרה שמפזרת את המים בעדינות, במקום להציף אותו בבת אחת.
וגם כאן, כמו בכל דבר בחיים, סבלנות היא מילת המפתח. לקח לדשא שלי זמן להתאושש, אבל בסוף הוא פרח!
היום, כשאני מסתכלת על הגינה שלי, אני רואה משהו אחר לגמרי. אני לא רואה יותר אוסף של צמחים ועשבים, אלא מערכת אקולוגית קטנה, חיה ונושמת, שצריכה את העזרה שלי כדי לשגשג.
ואני מבינה שהגינה היא לא רק מקום יפה, אלא גם מראה לנפש שלנו. כשאנחנו מטפלים בגינה, אנחנו מטפלים בעצמנו.
אז קדימה, צאו החוצה, תלכלכו את הידיים, ותגלו את הקסם של הגינה שלכם. ואל תשכחו - זה בסדר לא לדעת הכל. העיקר זה ללמוד, לנסות, ולאהוב את התהליך.
אני יודעת שזה רק קצה הקרחון, ויש עוד כל כך הרבה מה ללמוד ולגלות. אבל זה היופי בגינון - זה מסע אינסופי של גילויים והפתעות.
איזה טיפ גינון הכי שינה לכן את החיים? ספרו לי בתגובות!
