אני זוכרת את הפעם הראשונה שנחשפתי לנושא הזה לעומק. ישבתי מול המחשב, עיניים טרוטות מעייפות, אחרי עוד יום מטורף בעבודה. הרגשתי שאני טובעת. לא במשבר ספציפי, אלא באינסוף המשימות והדרישות. ואז, חברה טובה אמרה לי: "נעמה, את חייבת כלים שיצילו אותך". חשבתי לעצמי, "נו באמת, עוד שיטה מפוצצת? עוד 'חוקים להצלחה'?" הייתי סקפטית. מאוד.
אבל משהו בקול שלה, ברצינות בעיניים שלה, גרם לי להקשיב. ומאז, הכל השתנה.
הבנתי שמדובר פחות בכלים "קסומים" ויותר בשינוי תודעתי. זה לא רק מה אתה עושה, אלא איך אתה ניגש לדברים.
אז, מהם הכלים האלה?
זה לא רק טבלאות אקסל מתוחכמות או אפליקציות ניהול זמן מבריקות. זה שילוב של מודעות עצמית, פרקטיקה, וקצת... נועזות.
1. הכירו את האויב: בזבוז זמן מודרני
נתחיל מההתמכרות לרשתות החברתיות. כן, אני יודעת, כולנו שם. כולנו "רק בודקות מה חדש". אבל האמת היא, שבדיוק כמו שאמר לי פעם פסיכולוג קליני אחד (Dr. Nir Eyal, מחבר הספר "Indistractable") – הסחות הדעת החיצוניות הן לרוב סימפטום להסחות דעת פנימיות. כלומר, אנחנו בורחים מהמשימות שלנו כי הן מלחיצות אותנו, משעממות אותנו, או מפחידות אותנו.
רגע... אז הבעיה היא לא הפייסבוק, אלא הפחד?
התשובה היא כן, ברוב המקרים. ואם אנחנו לא מודעים לפחד הזה, אנחנו נמשיך "לגלול" עד קץ הימים.
2. האומץ לומר "לא"
אחד הכלים החשובים ביותר, וגם הקשים ביותר לשימוש. אני מודה, אני עדיין עובדת על זה. לקח לי שנים להבין ש"לא" הוא לא מילה גסה. הוא גבול הכרחי לשמירה על השפיות שלנו.
אבל איך אומרים "לא" בצורה שלא תפגע באחרים? למדתי משהו מעניין ממאמר שקראתי ב-Harvard Business Review על תקשורת אסרטיבית. הם טוענים שהסוד הוא להיות ברורים, ישירים, אבל גם אמפתיים. להסביר את הסיבות שלנו בלי להתנצל או לתת תירוצים.
לדוגמה, במקום להגיד "אני מצטערת, אני ממש עסוקה", אפשר להגיד "אני מעריכה את ההצעה, אבל אני ממוקדת בפרויקט אחר כרגע. אולי בפעם הבאה."
3. למצוא את ה"למה" שלך
אוקיי, זה נשמע קלישאתי, אני יודעת. אבל רגע, תנו לי להסביר. מצאתי את זה בספר של סיימון סינק – "Start With Why". הוא טוען שהאנשים הכי מצליחים בעולם יודעים למה הם עושים את מה שהם עושים. לא רק מה הם עושים, אלא למה.
למה אני עושה את מה שאני עושה? זה לא תמיד ברור לי. לפעמים אני מרגישה שאני פשוט עוברת ממשימה למשימה בלי לחשוב על המשמעות הגדולה יותר.
אבל כשמשהו מרגיש לי "לא נכון", אני עוצרת ושואלת את עצמי: למה אני עושה את זה? האם זה תואם את הערכים שלי? האם זה מקרב אותי למטרות שלי? אם התשובה היא "לא", אני משנה כיוון.
4. ליצור לעצמך "מערכת תמיכה"
אף אחד לא יכול לעשות הכל לבד. זה פשוט לא אפשרי. כולנו צריכים אנשים שמאמינים בנו, שתומכים בנו, שנותנים לנו כתף כשקשה.
ה"מערכת תמיכה" שלי כוללת את החברות הטובות שלי, את המשפחה שלי, ואפילו את קהילת האינטרנט שלי. אנשים שמשתפים אותי בחוויות שלהם, שנותנים לי עצות טובות, ושפשוט מזכירים לי שאני לא לבד.
5. ללמוד להנות מהדרך
אולי הלקח הכי חשוב שלמדתי. אנחנו כל כך מרוכזים במטרה הסופית, שאנחנו שוכחים להנות מהדרך. שוכחים להעריך את הרגעים הקטנים, את ההצלחות הקטנות, את האתגרים.
אני מודה, זה קשה. במיוחד כשאנחנו מרגישים לחוצים, עייפים, או מתוסכלים. אבל ניסיתי ליישם שיטה שלמדתי מחברה – בכל יום, למצוא לפחות דבר אחד שאני מודה עליו. זה יכול להיות משהו קטן כמו כוס קפה טובה, או משהו גדול כמו פרויקט שהצלחתי להשלים.
אז מה אני מנסה להגיד? שאין פתרונות קסם. שהחיים הם מסע, לא יעד. ושהכלים האלה הם רק נקודת התחלה.
אני עדיין לומדת, עדיין טועה, עדיין מתמודדת עם אתגרים. אבל לפחות עכשיו, אני יודעת שיש לי את הכלים להתמודד איתם.
אז מה דעתכן? איזה כלים אתן משתמשות כדי להציל את עצמכן? אשמח לשמוע בתגובות!
