אוי, הקיר. אותו משטח לבן ונקי שקיוויתי שישאר כזה לנצח. ואז הגיעו הילדים, עם הצבעים והדמיון הבלתי נלאה שלהם, והפכו אותו ליצירת אמנות...מפוקפקת. תודי, זה קרה גם לך, נכון?
אני זוכרת את הפעם הראשונה שזה קרה לי. עמדתי שם, בוהה בקיר המעוטר, וחשבתי לעצמי: "זהו, החיים נגמרו. לעולם לא יהיה לי בית מסודר". דרמה קווין קטנה. אבל האמת היא, שמשהו בתוך זה באמת שבר אותי. לא הצבע עצמו, אלא התחושה של אובדן שליטה.
אבל אז, אחרי כמה נשימות עמוקות (והבנה שאף אחד לא מת מזה), התחלתי לחשוב אחרת. מה אם במקום לראות בזה אסון, אני אראה בזה הזדמנות? הזדמנות ללמוד משהו חדש, הזדמנות להתחבר לילדים שלי בצורה אחרת, והזדמנות...לשנות את צבע הקיר בכל מקרה?
אז איך ניגשים לזה? ובלי להשתגע?
מקור ראשון: להבין את סוג הכתם
לפני שאת רצה לחנות לקנות צבע, עצרי רגע. מה בדיוק יש לנו כאן? צבעי גואש? טושים? עפרונות צבעוניים? זה משנה הכל. צבעי גואש לרוב ירדו עם מגבון לח, טושים עקשניים יותר ידרשו חומר ניקוי ייעודי. ואם זה צבע שמן...טוב, אז יש לנו פרויקט.
אני למדתי את זה בדרך הקשה, כשניסיתי לנקות טוש פרמננטי עם מים וסבון. לא עבד. בכלל לא. (מקור: ניסיון אישי כואב).
המפתח הוא סבלנות
אני יודעת, אני יודעת, בא לך פשוט לצבוע הכל ולהמשיך הלאה. אבל לפעמים, קצת סבלנות יכולה לחסוך לך הרבה עבודה. תנסי קודם כל לנקות את הכתם בעדינות. מגבון לח, מטלית לחה עם סבון עדין, או אפילו מחק קסם יכולים לעשות פלאים.
אל תתייאשי אם זה לא יורד מיד. תני לחומר הניקוי לעבוד קצת, ואז נסי שוב.
מקור שני: התאמת צבע – המשימה הבלתי אפשרית?
אוקיי, אז ניקית הכל, אבל עדיין יש כתם קטן או שהצבע קצת דהה. עכשיו צריך להתאים את הצבע. וזה, חברות, זה כבר אתגר רציני.
אלא אם כן שמרת את הצבע המקורי, הסיכויים שלך למצוא בדיוק את אותו גוון הם קלושים. אבל אל תדאגי, יש פתרון.
מה שאני למדתי זה, שהכי טוב לקחת חתיכה קטנה מהקיר (באזור נסתר, כמובן) וללכת איתה לחנות צבע. הם יכולים להתאים את הצבע בצורה די מדויקת. (מקור: הבלוג "My Frugal Home" ממליץ על שיטה זו).
הנה טיפ קטן: תצבעי שטח גדול יותר
גם אם הצלחת למצוא גוון כמעט זהה, עדיין יכול להיות הבדל קטן. לכן, במקום לצבוע רק את הכתם, תצבעי שטח גדול יותר, כמו את כל הקיר או לפחות חלק גדול ממנו. ככה ההבדל יהיה פחות בולט.
רגע, מה אם אני פשוט מציירת מחדש את כל החדר?
זו שאלה טובה! ואני מודה, זו שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה. לפעמים, זה פשוט יותר ומשתלם יותר לצבוע הכל מחדש. זה גם נותן לך הזדמנות לרענן את החדר ולהכניס קצת צבע חדש לחיים.
אבל כאן מגיעה השאלה הגדולה יותר: האם אני באמת רוצה להשקיע את כל הזמן והמאמץ הזה? האם זה שווה את זה?
האמת? לפעמים כן, ולפעמים לא. תלוי.
התובנה המפתיעה: זה לא רק על הקיר
בסופו של דבר, תיקון צבע אחרי שהילדים ציירו על הקיר הוא לא רק על הצבע עצמו. זה על הסבלנות, על ההבנה, ועל היכולת לראות את היופי גם בדברים הלא מושלמים.
כי האמת היא, החיים לא מושלמים. והילדים שלנו בטח שלא. והקירות שלנו...טוב, הם תמיד יהיו קצת מלוכלכים. אבל זה בסדר. זה חלק מהחיים.
מה שאני למדתי זה, שבמקום לנסות לשלוט בהכל, הכי טוב פשוט לשחרר קצת. לתת לילדים להיות ילדים, ולתת לקיר להיות קיר. ואם הם מציירים עליו? אז מה. תצבעי אותו מחדש. או שתשאירי את הציור. הבחירה היא שלך.
השאלה האמיתית היא, מה את בוחרת לראות? בלגן או יצירתיות? טעות או הזדמנות? תסכול או אהבה?
ואולי, רק אולי, התשובה נמצאת ממש שם, על הקיר המצויר שלך.
אז מה את אומרת? מוכנה לקחת את המברשת? או שאת מעדיפה פשוט לשבת ולבהות ביצירת האמנות של הילדים שלך? שתפי אותי, מה החוויה שלך?
