אני נעמה, ונדמה לי שרובנו חושבים על נגישות רק כשממש חייבים, נכון? או כשזה "עניין של אחרים". אני חייבת להודות, גם אני הייתי שם. אבל אז, אחרי תקופה ארוכה עם אמא שלי בבית אחרי ניתוח, משהו השתנה. פתאום ראיתי שהבית, המבצר הבטוח שלנו, הפך למכשול כמעט בלתי עביר.
ואז הבנתי - נגישות היא לא רק רמפה בכניסה או מעלית. היא הרבה יותר מזה. היא היכולת של כל אחד מאיתנו, בכל גיל ובכל מצב, לחיות את החיים במלואם, בלי תסכולים מיותרים ובלי תלות באחרים בכל דבר. ואם חושבים על זה, זה משהו שכולנו רוצים, לא?
אז איך הופכים את הבית שלנו למקום נגיש יותר, בלי לשבור קירות או להיכנס להוצאות מטורפות? בואו נצלול פנימה, עם כמה רעיונות פשוטים שיכולים לעשות הבדל עצום.
מכפתור על הסבון ועד למטבח נגיש: הפתעות קטנות, שינויים גדולים
התחלתי מהדברים הקטנים. תתפלאו כמה שזה משמעותי. לקחתי למשל בקבוקי סבון עם משאבה גדולה יותר. נכון, זה נשמע טיפשי? אבל תחשבו על זה רגע - כמה פעמים נאבקים לפתוח בקבוק כשהידיים רטובות? או להוציא כמות מדויקת של סבון? (מקור: ארגון "בטיחות בבית" - ממליצים על אביזרי עזר קטנים להגברת העצמאות). פתאום מצאתי את עצמי שואלת: למה לא עשיתי את זה קודם?
ואז עברתי למטבח. זה היה האתגר הגדול. אמא שלי מאוד אוהבת לבשל, והמחשבה שהיא לא תוכל לעשות את זה יותר שברה אותי. אבל הבנתי שאפשר להתאים את המטבח אליה, ולא ההפך.
התחלתי עם דברים פשוטים כמו להעביר את הכלים שהיא הכי משתמשת בהם למדפים נמוכים יותר. אחר כך קנינו משטח עבודה מתכוונן - מדהים כמה שהוא עזר לה. פתאום היא יכלה להכין סלט בעמידה, או לשבת וללוש בצק.
האמבטיה: מלכודת רטובה או נווה מדבר בטוח?
האמבטיה היא לרוב המקום הכי מסוכן בבית. החלקלקות, המרחב הצר, הצורך להתכופף - הכל הופך למאתגר הרבה יותר כשניידות מוגבלת.
פה נכנס לתמונה מקלון אחיזה. כן, אותו מוט מתכת שמזכיר לנו את הסבתא שלנו. אבל תאמינו לי, זה פשוט מציל חיים! (מקור: "המוסד לבטיחות ולגיהות" - מדגישים את החשיבות של מקלוני אחיזה למניעת נפילות). התקנו אחד ליד האסלה ואחד במקלחת, ופתאום אמא שלי הרגישה הרבה יותר בטוחה ועצמאית.
עוד משהו קטן שעשה הבדל גדול היה להחליף את שטיחון האמבטיה בשטיחון מונע החלקה. מדהים איך לפעמים הדברים הכי פשוטים הם אלה שעושים את השינוי הכי גדול.
מחוץ לקופסה: חושבים אחרת על נגישות
אבל אחרי כל השינויים האלה, עדיין הרגשתי שמשהו חסר. כאילו שאני מפספסת משהו גדול יותר. ואז זה הכה בי - נגישות היא לא רק על פתרונות פיזיים. היא על יצירת סביבה תומכת ומכילה.
למשל, התחלתי ללמוד קצת שפת סימנים. נכון, אמא שלי לא חירשת, אבל פתאום יכולתי לתקשר איתה גם כשהיא הייתה בחדר השני או כשהטלוויזיה הייתה חזקה מדי. זה היה מדהים!
הבנתי שנגישות היא גם על להיות קשובים לצרכים של האדם שמולנו, ולמצוא דרכים יצירתיות לעזור לו. היא על לראות את העולם מנקודת המבט שלו, ולהבין מה מקשה עליו ואיך אפשר להקל.
אז מה למדתי?
נגישות היא לא עול, היא הזדמנות. הזדמנות לשפר את איכות החיים שלנו ושל הסובבים אותנו. הזדמנות להפוך את הבית שלנו למקום בטוח, נוח ומזמין לכולם.
אני לא אגיד שזה תמיד קל. היו רגעים של תסכול, של ייאוש, של "למה אני צריכה להתמודד עם זה?". אבל בסופו של דבר, כל המאמץ הזה היה שווה את זה. לראות את אמא שלי מחייכת, מבשלת, מתפקדת בעצמאות - זה היה שווה הכל.
אז מה אתכם? איזה שינוי קטן אתם יכולים לעשות היום כדי להפוך את הבית שלכם למקום נגיש יותר? אולי תתחילו עם בקבוק סבון חדש? או אולי תחשבו על משהו גדול יותר, כמו התקנת מקלון אחיזה באמבטיה?
הכי חשוב זה להתחיל. כי נגישות היא לא רק עניין של צדק חברתי, היא עניין של אנושיות. והיא מתחילה בבית.
אני מזמינה אתכם לשתף אותי בתגובות - איזה פתרונות נגישות עזרו לכם או ליקיריכם? אילו אתגרים עוד נותרו? בואו נלמד אחד מהשני ונמשיך לשפר את העולם שלנו, צעד אחר צעד.
