היי, אני נעמה. וכן, גם אני נאבקתי שנים עם פינת עבודה כאוטית. האמת? חשבתי שאני פשוט "טיפוס יצירתי" שלא מסוגל לסדר. איזה תירוץ עלוב, נכון? 😉
אבל אז הבנתי משהו. הסידור עצמו הוא לא המטרה. המטרה היא ליצור מרחב שנותן לי השראה, תומך בי ומאפשר לי להיות אני, הכי טובה שאני יכולה להיות.
נשמע קלישאתי? אולי. אבל זה שינה הכל.
בואי נשכח רגע מכל הטיפים הסטנדרטיים. כן, ברור, צריך מדפים ואולי גם קופסאות חמודות. אבל מה עוד? מה באמת חשוב?
הדבר הראשון - תשאלי את עצמך: מה הכי מפריע לך?
תחשבי על זה רגע. האם זה הנייר שמצטבר כמו פטריות אחרי הגשם? הכבלים שמסתבכים כמו מחשבות בראש לפני דדליין? או אולי העובדה שאת כל הזמן מחפשת את העט האהוב שלך?
לי, למשל, זה היה האור. או יותר נכון, חוסר האור. עבדתי בפינה חשוכה בחדר, והרגשתי שאני סוחבת איתי עננה קבועה מעל הראש.
מצחיק, אבל דווקא ספר על אדריכלות סקנדינבית ("The Nordic Theory of Everything" – Anniken Steffensen) גרם לי להבין את זה. הם כל כך אובססיביים לאור, ובצדק! זה משפיע על מצב הרוח, על הפרודוקטיביות ועל הכל.
אז הדבר הראשון שעשיתי? הזזתי את השולחן ליד החלון. פשוט ככה.
וואו. מהפך!
אבל רגע, נעמה, מה עם כל הבלגן?!
אני מגיעה לזה, מבטיחה. אבל לפני כן, שאלה קצת יותר עמוקה: מה את רוצה להרגיש בפינת העבודה שלך?
תחשבי על זה כמו עיצוב של בית קפה שאת אוהבת. האם את רוצה אווירה רגועה ומינימליסטית? או אולי משהו בוהמייני ומלא השראה?
אני, למשל, רציתי להרגיש תחושת חופש ויצירתיות. רציתי שהפינה שלי תהיה כמו קנבס ריק, שמזמין אותי להתחיל מחדש כל יום.
איך עושים את זה?
- צבע: כן, זה נשמע בנאלי, אבל לצבע יש כוח עצום. אני בחרתי בגוון תכלת בהיר לקיר, כי זה מזכיר לי ים ושמיים.
- צמחייה: צמח אחד קטן יכול לעשות הבדל עצום. הוא מכניס חיים ואנרגיה טובה. אני בחרתי בשרך, כי הוא קל לטיפול ואוהב אור עקיף.
- חפצים מעוררי השראה: תמונה של מקום שאת אוהבת, ציטוט שמדבר אלייך, חפץ שקיבלת במתנה ממישהו חשוב. דברים שמזכירים לך מי את ומה חשוב לך.
עכשיו, לגבי הבלגן…
אוקיי, זה החלק שבו אני מודה שגם אני לא תמיד מצליחה לשמור על סדר מופתי. אבל למדתי כמה טריקים שעוזרים לי:
- חוק ה-2 דקות: אם משהו לוקח פחות משתי דקות לעשות – תעשי את זה מיד! להחזיר עט למקום, לזרוק נייר לפח, לסדר ערימה קטנה. זה מצטבר!
- "פח לטיוטות": במקום שהניירות יצטברו ליד המחשב, שמתי פח קטן על השולחן במיוחד לטיוטות, פתקים, וכל מה שבסוף מגיע לפח.
- סליחה, אבל חייבים קופסאות: כן, אני יודעת שאמרתי לשכוח מזה רגע, אבל קופסאות אחסון הן מצילות חיים. תבחרי קופסאות יפות שמתאימות לסגנון שלך ותכניסי לתוכן את כל הבלאגן הקטן.
אבל הכי חשוב – תסלחי לעצמך. זה בסדר אם לפעמים הפינה שלך נראית כמו אחרי סופת טורנדו. כולנו בני אדם!
הטריק הוא לא לשאוף לשלמות, אלא ליצור מרחב נוח שבו את יכולה להתרכז בעבודה שלך וליהנות ממנה.
אז, מה למדנו?
סידור פינת עבודה הוא לא רק עניין של ארגון, אלא של יצירת מרחב שנותן לך השראה ותומך בך. זה מסע אישי, ולא צריך לפחד לנסות דברים חדשים ולטעות בדרך.
אגב, קראתי פעם מחקר על פסיכולוגיית הסביבה (Environmental Psychology Journal) שטען שאנשים שעובדים בסביבה מסודרת הם יותר פרודוקטיביים, אבל אנשים שעובדים בסביבה קצת מבולגנת הם יותר יצירתיים. אז אולי הבלגן שלך הוא דווקא היתרון שלך? 😉
אני יודעת, אולי עכשיו את חושבת לעצמך: "אוקיי, נעמה, זה נשמע נחמד, אבל זה לא יעבוד בשבילי". ואולי את צודקת!
אבל מה אם כן?
מה אם תנסי רק דבר אחד קטן – להזיז את השולחן ליד החלון, להוסיף צמח קטן, או לתלות תמונה שמזכירה לך משהו טוב?
מה יש לך להפסיד?
אשמח לשמוע איך זה עובד בשבילך. מה הדבר הכי חשוב לך בפינת העבודה שלך? שתפי אותי בתגובות!
