אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי ליצור טקסטורה על קיר. חשבתי שאני הולכת להיות האמנית הבאה, מין ואן גוך של הטיח. בפועל? יצא קיר שנראה כאילו חתול עצבני השתולל עליו. האמת, זה היה די מדכא. אבל אז הבנתי משהו – הטקסטורה, מעבר להיותה "יפה", מספרת סיפור. היא משקפת את האישיות שלנו, את מה שאנחנו רוצים להרגיש בבית שלנו.
יצא לכם פעם להיכנס לבית ומיד להרגיש משהו? לאו דווקא משהו מוגדר, אלא תחושה כללית? סביר להניח שזה קשור לטקסטורות. בטון חשוף יכול לשדר מודרניות, קיר מחוספס מזמין חמימות, וטיח ונציאני מספר על אלגנטיות איטלקית. אבל איך בוחרים את הטקסטורה הנכונה? ומה עושים כשדברים משתבשים?
מה שכולם אומרים - ומה שהם לא מספרים לכם
כולם מדברים על טרנדים. "השנה זה טיח מינרלי!" או "תשכחו מכל מה שידעתם, בטון זה הכי". אבל הטרנדים האלה... הם כמו אופנה מהירה לבית. הם נחמדים לרגע, אבל הם לא בהכרח מתאימים למי שאנחנו. ואם נמאס? תחשבו על זה כמו קעקוע - זה לא משהו שמורידים בקלות.
פעם, קראתי מחקר (כן, אני חננה, מודה) שפורסם בכתב העת "Journal of Environmental Psychology" (תחפשו, מעניין!). המחקר הראה שיש קשר ישיר בין סוג הטקסטורה בבית לבין רמות החרדה של הדיירים. קירות חלקים ומבריקים יכולים להגביר תחושת ניכור, בעוד שקירות מחוספסים עם טקסטורה טבעית מעודדים תחושת ביטחון ושייכות. מי היה מאמין?
אבל רגע, לפני שאתם רצים לחפש את הטיח הכי מחוספס שמצאתם, יש עוד נקודה חשובה.
טקסטורה לא עומדת לבד.
היא חלק ממכלול. האור, הצבע, הריהוט – הכל חייב לעבוד יחד בהרמוניה. זה כמו תזמורת. כל כלי מנגן את התפקיד שלו, אבל רק כשהכל משתלב יחד נוצרת מוזיקה יפה.
הניסוי הכושל שלי (ומה למדתי ממנו)
אחרי כישלון החתול העצבני, החלטתי לנסות משהו אחר. רציתי ליצור קיר שנראה כאילו הוא עשוי מאדמה. כן, ממש ככה. אספתי חול, קצת חימר, ערבבתי עם דבק... בקיצור, בלגן שלם. בסוף יצא לי קיר שנראה כאילו נפל עליו עציץ ענק. אבל, וזה אבל גדול, למדתי משהו חשוב:
הכישלון הוא חלק מהדרך.
אפשר ללמוד הרבה יותר מטעויות מאשר מהצלחות. הבנתי שאני צריכה להתייעץ עם אנשי מקצוע, ללמוד על חומרים שונים, ולתרגל. וכן, גם לקבל את זה שלא כל דבר שאני מנסה יצליח.
הטוויסט בעלילה: מאיפה באמת לוקחים השראה?
מאיפה לוקחים השראה? כולנו מכירים אתרים כמו פינטרסט, מגזינים לעיצוב פנים... אבל האמת? המקורות הכי מעניינים נמצאים במקומות הכי לא צפויים. פעם ראיתי קיר בבית קפה קטן בפירנצה. הקיר היה מטויח בצורה כל כך גרועה, שהטיח פשוט התקלף בחלקים ממנו. אבל דווקא הפגמים האלה יצרו טקסטורה מדהימה! זה היה כמו ציור אבסטרקטי, מלא אופי.
אני מאמינה שההשראה הכי טובה מגיעה מ... הטבע. תסתכלו על קליפת עץ, על סלע, על גל. הטקסטורות האלה כל כך מגוונות ועשירות, שפשוט אי אפשר לחקות אותן באופן מושלם. אבל אפשר לקחת מהן רעיונות ולשלב אותם בעיצוב הבית שלנו.
אבל איך מתרגמים את ההשראה הזו למעשה?
הסוד הקטן שלי (וטיפ פרקטי)
אוקיי, אני הולכת לחשוף סוד קטן. אני אוהבת להשתמש בכלים לא שגרתיים ליצירת טקסטורות. מברשת שיניים ישנה, ספוג, אפילו בד גס יכולים לעשות פלאים. פעם, השתמשתי במגבת ישנה ליצירת טקסטורה על קיר בחדר השינה שלי. פשוט טבלתי את המגבת בצבע וטפחתי איתה על הקיר. יצא משהו מדהים!
אבל הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לכם הוא:
תנסו, תטעו, תלמדו.
אל תפחדו להתנסות. תקנו קיר קטן, תתחילו בקטן, ותראו מה יוצא. זה כמו בישול – עד שלא טועמים, לא יודעים מה חסר.
מה הלאה? מעבר לטרנדים
אז מה הלאה? אני חושבת שהעתיד של עיצוב פנים טמון באותנטיות. לא בטרנדים חולפים, אלא ביצירת חללים שמשקפים את מי שאנחנו באמת. זה אומר לבחור טקסטורות שמדברות אלינו, שמספרות את הסיפור שלנו. זה אומר לא לפחד להיות שונים, לא לפחד לטעות.
כי בסופו של דבר, הקירות שלנו מספרים סיפור. הסיפור שלנו. ואם אנחנו מקשיבים טוב, הם יכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו.
אז... איזה סיפור הקירות שלכם מספרים? ואם הייתם יכולים לשנות משהו, מה זה היה? סקרנית לשמוע את המחשבות שלכם!
