אוקיי, בואו נדבר על מדפים שבורים. לא סתם מדפים, אלא המדף הזה, במטבח, שעליו היו מונחים התבלינים שלי. תאמינו לי, כששמעתי את הבום הזה באמצע הלילה, חשבתי שהבית התחיל לרעוד. מסתבר שפשוט המדף החליט שהוא לא יכול יותר.
כמובן, התגובה הראשונה שלי הייתה תסכול טהור. "נו באמת! עכשיו אני צריכה להתחיל לתקן?" מי בכלל מתקן מדפים היום? לא יותר פשוט להזמין חדש? ובכלל, אני בכלל יודעת לתקן משהו?
אבל אז, בזמן שאני עומדת שם, מול ערימת התבלינים המאובקת, פתאום עלתה לי תמונה של סבתא שלי, תופרת מכפלת במכנסיים של אבא. היא תמיד אמרה: "מה שידיים עשו, ידיים יכולות לתקן". ואני, שגדלתי על ערכים של עשה זאת בעצמך, החלטתי לנסות.
אני מודה, בהתחלה הייתי סקפטית. אני? ופטיש? לא שילוב מנצח. אבל אז נזכרתי במאמר שקראתי פעם על חשיבות הלמידה דרך עשייה, איך המוח מתחבר אחרת כשאנחנו משתמשים בידיים שלנו. המאמר, אגב, היה בכלל על גינון טיפולי לילדים עם הפרעות קשב, אבל התובנה הזו נשארה איתי. (מקור: "The Therapeutic Benefits of Gardening" by Dr. Sue Stuart-Smith).
אז נשמתי עמוק, פתחתי יוטיוב (תודה לאל על מדריכים מצולמים!), ויצאתי למסע תיקון המדף.
רגע של גילוי נאות: לא הכל הלך חלק. היו לי רגעים של תסכול, ניסיונות כושלים, ופטיש שפגע באצבע (לא נורא, הכל בסדר!). אבל עם כל קושי, הרגשתי משהו משתנה בי.
זה לא רק התיקון עצמו. זה היה משהו עמוק יותר. פתאום הבנתי שהמדף השבור הוא רק סימפטום למשהו גדול יותר – הפחד שלי מכישלון, החוסר ביטחון שלי ביכולות שלי.
וזו התובנה המפתיעה: לפעמים, הדברים הקטנים והשבורים בחיינו הם דווקא ההזדמנות הכי טובה לתקן משהו גדול יותר בתוכנו.
אחרי כמה שעות (יותר ממה שתכננתי, אבל מי סופר?), המדף היה מתוקן. לא מושלם, אבל שלי. עם כמה חורים לא מוסתרים וקצת צבע מתקלף, אבל הוא עמד בגאון.
ואז, בזמן שאני מניחה עליו את התבלינים, חשבתי על זה: הרי יכולתי פשוט להזמין מדף חדש. אבל אז הייתי מפספסת את השיעור הזה, את ההזדמנות להוכיח לעצמי שאני יכולה להתמודד עם אתגרים, שאני חזקה יותר ממה שאני חושבת.
ואם כבר מדברים על חוזק, קראתי פעם מחקר מעניין על הקשר בין עבודת כפיים לבריאות הנפשית. החוקרים מצאו שעבודות כמו גינון, סריגה או נגרות יכולות להפחית מתח, לשפר את מצב הרוח ואפילו להעלות את תחושת המסוגלות העצמית. (מקור: "The Psychological Benefits of Manual Work" by Brown & Brown).
אז מה בעצם למדתי מכל הסיפור הזה?
- זה בסדר להיכשל. הכישלונות הם חלק מהתהליך. העיקר זה ללמוד מהם ולהמשיך הלאה.
- עשייה מביאה תובנה. לפעמים, אנחנו צריכים פשוט להתחיל לעשות משהו, גם אם אנחנו לא יודעים איך זה יסתיים.
- הדברים הקטנים חשובים. תיקון מדף יכול להיות טריגר לשינוי גדול יותר בחיים שלנו.
אבל אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שגם לי יש את הכוח לתקן את הדברים השבורים בחיי, לא רק את המדפים. וזו תחושה משחררת ומעצימה.
אז מה אתכם? מה הדבר השבור שאתם צריכים לתקן, ולא משנה אם זה מדף או משהו עמוק יותר בתוככם? אולי תתפלאו לגלות איזה שיעור הוא טומן בחובו.
