אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי להכין קפה טורקי אמיתי על גז פתוח. תאמינו או לא, זה הסתיים בפיצוץ קטן וכתמים של קפה על התקרה. אז הבנתי משהו חשוב על איזון – זה לא רק למצוא את הנקודה המתוקה, זה גם לדעת מתי להנמיך את הלהבה.
אבל בואו נדבר על ברזים. כולנו מכירים את זה – ברז אחד מסתובב בחופשיות ומשפריץ מים לכל עבר, ברז אחר תקוע ולא זז מילימטר. החיים, כמו ברז מתכוונן, דורשים איזון עדין. קצת יותר מדי לחץ, והכל מתפוצץ. קצת פחות מדי, ואנחנו תקועים במקום.
אז איך מוצאים את האיזון הזה? איך מוודאים שאנחנו מקבלים את הזרימה המושלמת, בלי להציף או להתייבש?
מה זה בכלל "איזון"?
תמיד שנאתי את המילה "איזון". זה נשמע כמו עוד מטלה ברשימת המטלות האינסופית שלנו. אבל לאחרונה, התחלתי להסתכל על זה אחרת. איזון הוא לא איזו מטרה ניתנת להשגה, אלא יותר כמו ריקוד. ריקוד מתמיד של התאמות, שינויים וגילוי עצמי.
לפי מחקר של אוניברסיטת הרווארד, אנשים שמרגישים "בעלי שליטה" על חייהם, גם בתקופות קשות, חווים פחות חרדה ודיכאון (Harvard Business Review, "The Power of Small Wins"). השליטה הזו, לדעתי, נובעת מאיזון – לא איזון מושלם, אלא היכולת לווסת את ה"ברז" של החיים שלנו.
מקורות מפתיעים לאיזון? דווקא מהגינה!
אני יודעת, זה נשמע קצת משונה, אבל גינון לימד אותי יותר על איזון מכל ספר עזרה עצמית שקראתי. שתילה של זרע קטן דורשת סבלנות, טיפול עדין וקצת אינטואיציה. יותר מדי מים, והזרע יירקב. פחות מדי, והוא לא ינבט.
מהגינה למדתי שהאיזון הוא לא תמיד מה שנדמה לנו. לפעמים, צריך לתת לדברים לצמוח בקצב שלהם, גם אם זה אומר לחכות קצת יותר.
מתי האיזון הופך לבלתי אפשרי?
לפעמים, אנחנו פשוט מנסים לאזן יותר מדי דברים בבת אחת. עבודה, משפחה, חברים, תחביבים, דאגות… זה יכול להרגיש כמו לוליינות עם יותר מדי כדורים באוויר.
הנה שאלה ששווה לשאול את עצמנו: האם אנחנו מנסים לאזן דברים שפשוט לא ניתנים לאיזון? אולי הגיע הזמן לוותר על חלק מהדברים? אולי הגיע הזמן להגיד "לא"?
איזון זה לא רק מה שאנחנו עושים, זה גם איך אנחנו עושים את זה.
הפסיכולוגית החיובית טל בן-שחר מדברת על "חופש פנימי" – היכולת לבחור איך להגיב לנסיבות החיים שלנו (Tal Ben-Shahar, "Happier"). זה אומר שאנחנו לא חייבים להיות קורבנות של הנסיבות שלנו. אנחנו יכולים לבחור את הגישה שלנו, את הפרספקטיבה שלנו, את הדרך שבה אנחנו מתייחסים לעצמנו.
ואגב, אני חייבת להודות - ניסיתי פעם לעשות מדיטציה בזמן שהכנתי ארוחת ערב. זה לא הלך טוב. הבנתי שלא כל דבר אפשר "לאזן" בו זמנית. לפעמים, צריך פשוט לתת לעצמנו להיות מרוכזים בדבר אחד.
התובנה המפתיעה: האיזון הוא לא המטרה, הזרימה היא המטרה.
במקום לרדוף אחרי איזון מושלם, בואו ננסה למצוא את הזרימה שלנו. הזרימה הזו היא תחושת הסיפוק וההנאה שאנחנו חווים כשאנחנו עושים משהו שאנחנו אוהבים, משהו שמאתגר אותנו וגורם לנו לשכוח מהזמן.
הזרימה הזו, היא זו שממלאת אותנו באנרגיה, היא זו שמחברת אותנו לעצמנו, היא זו שמזכירה לנו למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.
אז איך מוצאים את הזרימה?
- תשאלו את עצמכם: מה גורם לכם להרגיש חיים? מה גורם לכם לשכוח מהזמן?
- תנסו דברים חדשים: אל תפחדו לצאת מאזור הנוחות שלכם. אולי תגלו משהו חדש שאתם אוהבים.
- תקשיבו לעצמכם: הגוף שלכם יודע הכי טוב מה אתם צריכים. אם אתם מרגישים שחוקים, תנו לעצמכם מנוחה.
- תזכרו: זה בסדר להיכשל. כישלון הוא חלק מהתהליך.
המסע לאיזון הוא מסע אישי.
אני לא יכולה להבטיח לכם שתמצאו את האיזון המושלם. אני גם לא בטוחה שיש דבר כזה. אבל אני כן יכולה להבטיח לכם שאם תתחילו להקשיב לעצמכם, אם תתחילו להתנסות, אם תתחילו לחפש את הזרימה שלכם, תגלו דברים מדהימים על עצמכם.
אז קחו רגע, תנשמו עמוק, ושאלו את עצמכם: איך אני יכולה לפתוח קצת יותר את ה"ברז" של החיים שלי היום?
אני סקרנית לשמוע – מה האיזון העדין שלכם נראה כמו? שתפו אותי בתגובות!
