היי, נעמה כאן! תגידי, גם לך קורה לפעמים שאת רוצה נורא לעשות משהו, אבל כל הפרויקטים שאת חושבת עליהם מרגישים כמו טיפוס על האוורסט? אני מכירה את זה מקרוב.
אני זוכרת את התקופה הזו, בין עבודה תובענית לבין החיים עצמם, שמצאתי את עצמי גוללת באינסוף סרטונים של "עשה זאת בעצמך" באינסטגרם, אבל בפועל – כלום. כאילו המוח שלי אומר "יאללה, בואי ניצור!", אבל הגוף משיב, "אולי מחר... או בשנה הבאה".
האמת? זה תיסכל אותי. הרגשתי קצת כמו בובת מריונטה של חיי, בלי היכולת להכניס קצת צבע ויצירה לתוך היומיום.
אז, החלטתי שאני צריכה לשנות גישה. לא עוד פרויקטים גרנדיוזיים שגוזלים חודשים! אני צריכה משהו קטן, ממלא, שישאיר טעם של עוד. משהו שייתן לי את ה"בום!" הזה של יצירתיות מבלי להשתלט לי על כל הסופ"ש.
וזה עבד! גיליתי כמה פרויקטים כאלה, קטנים אבל משמעותיים, שעזרו לי לחזור לעצמי, להרגיש קצת יותר בשליטה, וגם – בואו נודה – להכניס קצת שיק לבית בלי לפשוט רגל.
אז קחי נשימה עמוקה, תכיני לעצמך כוס תה (או כוס יין, מי אני שאשפוט?), ותצטרפי אלי למסע קצר של יצירה. אני מבטיחה לך, בסוף הסופ"ש הזה תרגישי אחרת.
רגע, מה זה בכלל "יצירתיות"?
לפני שניצלול לפרויקטים עצמם, חשוב לי לדבר על משהו קטן אבל מהותי: מה זה בכלל יצירתיות? כי אני גיליתי שאנחנו נוטים לחשוב על יצירתיות כמו על איזו מתנה שאלוהים חילק, וחלק קיבלו יותר וחלק פחות. שטויות!
יצירתיות, בעיניי, היא כמו שריר. אם לא מאמנים אותו, הוא נחלש. זה לא אומר שכולנו צריכים להיות פיקאסו או אדל, אבל זה כן אומר שכל אחד יכול למצוא את הדרך שלו לבטא את עצמו וליהנות מהתהליך.
פעם קראתי מחקר (אני מצטטת פה את ג'ורג' לנד, מחבר הספר "Breakthrough Creativity") שאומר שכשאנחנו ילדים, היכולת היצירתית שלנו היא כמעט אינסופית. אבל ככל שאנחנו גדלים, החינוך והנורמות החברתיות גורמים לנו לחשוב בצורה יותר "נכונה" ופחות יצירתית. עצוב, הא?
אז למה אני מספרת לך את כל זה? כי הפרויקטים האלה הם קודם כל תזכורת לעצמנו שאנחנו יכולים. שמותר לנו. שמגיע לנו.
פרויקט 1: המדף הצף הסודי שלי
אוקיי, אז נתחיל עם משהו פרקטי ויפה: מדף צף. עכשיו, אני יודעת מה את חושבת: "מדף? זה משעמם!". אבל תני לי להסביר.
לפני כמה זמן נתקלתי באיזה סרטון טיקטוק של בחורה שהכינה מדף צף ממש מגניב מחתיכת עץ פשוטה שמצאה באיזה מחסן עצים. הוקסמתי! הרעיון היה פשוט: לקחת חתיכת עץ יפה (אפשר גם קרש חיתוך ישן, אל תפחדו למחזר!), לצבוע אותה בצבע שאת אוהבת (אני הלכתי על טורקיז עדין), ולחבר אליה מתלים נסתרים.
מה שהפך את המדף הזה למיוחד היה לא הצבע או העץ, אלא הסיפור מאחוריו. סיפרתי לעצמי שאני יוצרת "במה" קטנה לדברים שאני אוהבת. הנחתי עליו ספר ששינה לי את החיים, עציץ קטן שהבאתי מטיול, ונר ריחני שמזכיר לי את הבית של סבתא שלי. פתאום, המדף הזה הפך ליותר מסתם מדף. הוא הפך לחלק ממני.
אני מודה, בהתחלה קצת חששתי. לא נגעתי בכלי עבודה שנים! אבל בסוף, עם קצת סבלנות (והרבה סרטוני יוטיוב), הצלחתי. וזה היה שווה את זה.
זה לא רק מדף. זה סיפור.
פרויקט 2: מחברת ההשראה שתחזיר לך את הניצוץ
אני מודה, יש לי חולשה למחברות. אני יכולה להסתובב שעות בחנות ספרים וללטף את הכריכות, להריח את הדפים... מוזר, אני יודעת. אבל מחברת, בעיניי, היא כמו דף חלק, הזדמנות להתחיל מחדש.
אז הפרויקט השני שלי הוא פשוט: ליצור לעצמך מחברת השראה. לא סתם מחברת עם רשימות מטלות, אלא מקום שאליו את יכולה לברוח כשאת מרגישה קצת אבודה.
קחי מחברת יפה (לא חייבת להיות יקרה!), ותתחילי למלא אותה בדברים שעושים לך טוב. ציטוטים מעוררי השראה, תמונות שאת אוהבת, מדבקות מצחיקות, אפילו שירים שאת שומעת ברדיו.
אני למשל, הדבקתי במחברת שלי גלויה שקיבלתי מחברה שטיילה בהודו. היא מזכירה לי שיש עולם שלם בחוץ, שמחכה לי. אני גם כותבת שם חלומות שאני מפחדת להגשים, מחשבות מטופשות שעולות לי בראש, ורשימות של דברים שאני אסירת תודה עליהם.
זה נשמע קצת קיטשי, אני יודעת, אבל זה עובד! המחברת הזו הפכה להיות המקום הבטוח שלי, המקום שבו אני יכולה להיות אני, בלי פילטרים.
אז מה אם זה קיטשי? העיקר שזה אמיתי.
פרויקט 3: המיני-גינה האורבנית שלי (גם אם אין לך מרפסת!)
אני גרה בדירה קטנה בעיר, בלי מרפסת. תמיד קינאתי באנשים שיש להם גינה, שיכולים לגדל ירקות ועשבי תיבול טריים.
אבל אז הבנתי שאני לא חייבת גינה ענקית כדי ליהנות מצמחייה ירוקה. התחלתי בקטן: קניתי כמה עציצים קטנים ושתלתי בהם בזיליקום, נענע, ופטרוזיליה. הנחתי אותם על אדן החלון במטבח, ופתאום, המטבח שלי קיבל חיים חדשים.
עכשיו, כל פעם שאני מכינה סלט או פסטה, אני פשוט קוטפת כמה עלים טריים מהעציץ. זה כל כך כיף! זה גם בריא, זה גם טעים, וזה גם גורם לי להרגיש קצת יותר מחוברת לטבע.
אני מודה, בהתחלה קצת הרגתי כמה צמחים בדרך. שכחתי להשקות אותם, שמתי אותם במקום בלי מספיק אור... אבל למדתי מטעויות, ועכשיו יש לי מיני-גינה משגשגת.
אם את חוששת להתחיל, תתחילי מצמח אחד קטן. קקטוס, למשל. הם כמעט לא דורשים טיפול. ואם תראי שזה עושה לך טוב, תמיד תוכלי להוסיף עוד.
הטבע מחכה לך, גם בלב העיר.
אז מה למדנו?
אז הנה אנחנו, בסוף המסע הקצר שלנו. שלושה פרויקטים קטנים, אבל בעיניי – עולם ומלואו.
אני מקווה שהצלחתי לתת לך קצת השראה, להזכיר לך שאת לא צריכה להיות מושלמת כדי ליצור. שמותר לך לטעות, ללכלך את הידיים, וליהנות מהתהליך.
היצירה היא לא מטרה. היא דרך.
עכשיו תגידי, מה הפרויקט הראשון שאת הולכת לנסות? ואם יש לך רעיונות אחרים, אני ממש אשמח לשמוע! שתפי אותי בתגובות, בואי נדבר!
