האמת? תמיד פחדתי מגבס. זה נראה כמו משהו ששמור רק למקצוענים עם ניסיון של שנים, משהו שאם אני אגע בו אני אשאיר רק יותר נזק ממה שהיה קודם. אבל אז הגיע הרגע הזה, כשגיליתי חור קטן בקיר בסלון, תוצאה מצערת של תמונה שנפלה (או יותר נכון, אני משכתי אותה חזק מדי).
"זה לא יכול להיות כל כך מסובך," חשבתי לעצמי, קצת наивно, אבל מלאת מוטיבציה. גוגל, יוטיוב – אני הולכת לתקן את החור הזה בעצמי.
אז צפיתי בעשרות סרטונים, קראתי בלוגים של "עשה זאת בעצמך" (הבלוג של אישה אחת במיוחד, שמדברת על גבס כאילו הוא עוגה). הרגשתי מוכנה.
אבל המעבר מהמסך למציאות… אוי, המעבר הזה.
התחלתי לערבב את הגבס. יותר מדי מים, ואז פחות מדי. מרקם מוזר של משהו שמזכיר דייסה דלילה. זה אמור להיות ככה? הסרטונים הראו את זה כל כך קל! כבר התחלתי לפקפק בעצמי.
זה לקח כמה ניסיונות כושלים, הרבה בלגן וקצת עצבים כדי להבין את היחס הנכון. מצאתי איזה פורום נידח באינטרנט, פורום של משפצים מתחילים, ושם מישהו כתב משהו גאוני: "תחשוב על זה כמו פסטה – אל תוסיף את כל הרוטב בבת אחת." נקודת מפנה!
הבנתי שאני לא לבד, ושכולם טועים בהתחלה. זה היה מרגיע בצורה מטורפת.
השלב הבא היה למרוח את הגבס על הקיר. שוב, לא כמו בסרטונים. ניסיתי להחליק את זה בצורה מושלמת, אבל זה פשוט יצא מגושם ומחוספס. כאן הבנתי משהו חשוב: השלמות היא האויב של הטוב.
מקור מעניין שמצאתי הוא הספר "Wabi-Sabi for Artists, Designers, Poets & Philosophers" של Leonard Koren. הוא מדבר על היופי באי-שלמות, על הערך של הפגמים. זה נתן לי פרספקטיבה אחרת לגמרי.
החלטתי לשחרר. למרוח את הגבס, לתת לו להתייבש, ואז לשייף. לשייף ולשייף. זה לקח זמן, אבל בסוף החור נעלם. לא מושלם, אבל נעלם.
אבל רגע, יש עוד טוויסט בעלילה! אחרי הצביעה גיליתי… סימנים. קטנים, אבל שם. פאק.
ושוב חזרתי לגוגל, הפעם לחפש איך להסתיר את הסימנים האלה. ואז נתקלתי במאמר מדהים ב-This Old House (מקור מקצועי!). המאמר דיבר על שימוש בפריימר איכותי וצביעה בשתי שכבות דקות.
וזה עבד! הסימנים נעלמו כלא היו.
אז מה למדתי מכל החוויה הזו?
- גבס זה לא מפחיד כמו שזה נראה. כן, צריך סבלנות וקצת תרגול, אבל זה לגמרי אפשרי לעשות לבד.
- לא חייבים להיות מושלמים. לפעמים, עדיף לסיים משהו שהוא "מספיק טוב" מאשר להיתקע בניסיון להשיג שלמות שלא קיימת.
- תמיד יש מה ללמוד. גם אחרי עשרות סרטונים ומאמרים, עדיין אפשר לגלות טריקים חדשים וטיפים מועילים.
ומה התובנה המפתיעה? שאולי החור בקיר היה ההזדמנות שלי להתחבר לעצמי בצורה אחרת. הוא גרם לי לצאת מאזור הנוחות, ללמוד משהו חדש, ולהרגיש גאווה אמיתית על משהו שיצרתי בעצמי.
אז בפעם הבאה שאתם רואים חור בקיר, אל תיבהלו. קחו נשימה עמוקה, תכינו קצת גבס, ותזכרו: גם אני הייתי שם. ואם אני הצלחתי, גם אתם יכולים.
מה החור הבא שאתם מתכננים לתקן? אני מחכה לשמוע!
