האמת? פעם הייתי בטוחה ש"איזון" זה מילה גסה. סוג של מיתוס שמשווקים לנו כדי שנרגיש רע עם עצמנו. תמיד חשבתי שמי שמדבר על איזון הוא או גורו ניו-אייג' שחי על הר, או מישהו שלא באמת עובד קשה. נשמע מוכר?
ואז… החיים טפחו לי על הפנים.
מצאתי את עצמי שורפת את עצמי בעבודה, מוותרת על דברים שאני אוהבת, והכי גרוע – מתרחקת מהאנשים שחשובים לי. האיזון הזה, שהוא בעצם הברז המתכוונן שלנו, פשוט לא תפקד.
היום, אני מבינה שהחיים הם לא "הכל או כלום". הם הרבה יותר מורכבים, ודורשים מאיתנו גמישות ודיוק. הבטחתי לעצמי שאמצא את הדרך לנהל את ה"ברז" הזה, להבין מתי לפתוח אותו עד הסוף ומתי לסגור אותו כמעט לגמרי.
אז, איך עושים את זה? איך מוצאים את הזרימה הנכונה בחיים העמוסים שלנו? אני לא מבטיחה תשובות קלות, אבל כן מבטיחה מסע משותף. נחקור יחד את האיזון העדין הזה, נטעה, נלמד, ובעיקר – נצמח.
ה"אאוריקה!" הלא צפוי מאיפה שלא ציפיתי
יום אחד, קראתי מאמר על ניהול אנרגיה בספורט תחרותי. כן, אני יודעת, נשמע רחוק מהחיים שלנו, אבל שנייה. המאמר דיבר על איך ספורטאים צריכים לדעת מתי להשקיע את כל האנרגיה שלהם ומתי לשמור אותה. זה לא רק עניין של כוח פיזי, אלא גם של ריכוז מנטלי ואיזון רגשי.
הבנתי שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות בחיים!
לפעמים, אנחנו צריכים לתת 110% – בפרויקט חשוב בעבודה, בתקופה לחוצה בלימודים, או אפילו ביצירת קשר חדש. אבל אי אפשר לעשות את זה כל הזמן. אנחנו צריכים לדעת מתי להוריד הילוך, לנוח, ולטעון מצברים.
ד"ר ג'ים לואהר, פסיכולוג ספורט ידוע, טוען שהיכולת לנהל את האנרגיה שלנו היא המפתח להצלחה ולרווחה נפשית. הוא משתמש במודל של ארבעה "מקורות אנרגיה": פיזי, רגשי, מנטלי ורוחני. (Loher, J. E., & Schwartz, T. (2003). The power of full engagement: Managing energy, not time, is the key to high performance and personal renewal. Free Press.)
וואו. פתאום הכל התחיל להתחבר.
הודאה בטעויות ושיעורי החיים שנלמדו בדרך
אני זוכרת תקופה שהייתי משוכנעת שאני "סופרוומן". עבדתי מסביב לשעון, ניסיתי לרצות את כולם, ודחפתי את עצמי לקצה. התוצאה? שחיקה מוחלטת. הרגשתי ריקנות, עצב וחוסר אנרגיה.
היום, אני יודעת שזו הייתה טעות. ניסיתי להחזיק את כל הכדורים באוויר, ושכחתי שהכי חשוב זה לדאוג לעצמי. זה לא אומר שאני לא עובדת קשה יותר, פשוט למדתי לתעדף. למדתי להגיד "לא" לדברים שלא משרתים אותי, ולפנות זמן לדברים שכן.
התובנה המפתיעה: זה לא רק מה שאנחנו עושים, אלא איך שאנחנו עושים את זה
כולנו מכירים את הטיפים הסטנדרטיים לאיזון: תעשו ספורט, תאכלו בריא, תישנו מספיק. זה חשוב, אבל זה לא הכל.
מה שבאמת משנה זה הגישה שלנו. האם אנחנו ניגשים למשימות שלנו מתוך לחץ וחרדה, או מתוך סקרנות והנאה? האם אנחנו מתייחסים לעצמנו בחמלה, או בביקורת קשה?
מחקרים מראים שגישה חיובית יכולה להגביר את הפרודוקטיביות, לשפר את היחסים שלנו, ואפילו להאריך את החיים שלנו. (Fredrickson, B. L. (2001). The role of positive emotions in positive psychology: The broaden-and-build theory of positive emotions. American Psychologist, 56(3), 218–226.)
זה לא רק מה שאנחנו עושים, אלא איך שאנחנו עושים את זה.
האם אנחנו בכלל שואלים את השאלות הנכונות?
לפעמים, אנחנו כל כך עסוקים בחיפוש אחר האיזון המושלם, שאנחנו שוכחים לשאול את עצמנו מה אנחנו בכלל רוצים. מה חשוב לנו באמת? מה נותן לנו משמעות ושמחה?
אולי האיזון שלנו לא צריך להיות 50/50 בין עבודה וחיים אישיים. אולי הוא צריך להיות 70/30 בתקופה מסוימת, ואז להשתנות. אולי האיזון שלנו נראה אחרת ממה שמקובל לחשוב.
הדבר החשוב הוא להקשיב לעצמנו, ולכבד את הצרכים והרצונות שלנו.
מחשבה לסיום (או אולי רק התחלה?)
אני עדיין לומדת. כל יום הוא אתגר חדש, הזדמנות ללמוד ולצמוח. אני עדיין עושה טעויות, אבל אני מנסה ללמוד מהן.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי זה שאין נוסחה קבועה לאיזון. זה משהו שאנחנו צריכים למצוא בעצמנו, בדרך שלנו.
אז מה דעתך? איך נראה האיזון שלך? אילו אתגרים עומדים בפנייך? אשמח לשמוע את המחשבות שלך בתגובות!
