האמת? תמיד חשבתי שאני יודעת מה אני עושה. בטח, אני נעמה, מומחית לחיבור עצים. אבל תנו לי לספר לכם משהו: העץ הראשון שחיברתי, אבטיפוס כזה, נראה יותר כמו תאונת דרכים מאשר יצירת אמנות.
אבל רגע, מה זה בכלל "חיבור עצים"? זה בעצם לקחת שני עצים, או חלקי עצים, ולגרום להם לצמוח כאילו היו אחד. חשבתם פעם על זה שעץ יכול להיות בעצם קיבוץ של כמה עצים? מטורף, נכון?
זה לא רק עניין טכני – זה עניין של הקשבה.
היופי האמיתי בחיבור עצים הוא לא רק ביצירת עץ חדש ומיוחד, אלא בלימוד על הטבע עצמו. איך הוא עובד, איך הוא מתקשר, איך הוא מרפא. זה קצת כמו ללמוד שפה חדשה, שפה שהעצים מדברים בה. ומה למדתי? הם מדברים אחרת ממה שחשבתי.
אני זוכרת את היום שבו ניסיתי לחבר עץ תפוח לעץ אגס. "אין סיכוי," אמרו לי. "הם לא מאותו משפחה, זה לא יעבוד." קראתי על זה במדריך, באתר של משרד החקלאות (מקור אמין, חייב להודות), וגם בפורום של גננים חובבים (שם, האמת, מצאתי יותר ספקנות מאשר עזרה).
אבל משהו בלב שלי אמר לי לנסות. אולי זה היה האגו שלי, אולי סתם סקרנות. אבל ניסיתי. וזה הצליח. חלקית, כן? העץ שרד, אפילו הוציא כמה עלים. אבל הוא נראה קצת... עצוב. כאילו הוא לא בטוח מה הוא אמור להיות.
האם אפשר באמת לחבר שני דברים שונים כל כך?
הבנתי שחיבור עצים זה לא רק לחבר שני חלקים פיזית. זה גם לחבר את האנרגיה שלהם, את הצרכים שלהם, את הרצונות שלהם. זה כמו לנסות לגשר בין שני אנשים שונים מאוד – צריך להבין את הצרכים שלהם, את החוזקות שלהם, את החולשות שלהם.
התחלתי לחקור יותר לעומק. קראתי מחקרים על תקשורת בין עצים דרך רשתות פטריות (כן, שמעתם נכון, עצים מדברים אחד עם השני!), כמו המחקרים של ד"ר סוזן סימארד מאוניברסיטת בריטיש קולומביה. הבנתי שיש הרבה יותר מתחת לפני השטח ממה שחשבתי. [קישור למחקר לדוגמה: (https://www.nature.com/articles/s41598-023-28485-7)].
ואז גיליתי משהו מדהים: בחלק מהתרבויות העתיקות, חיבור עצים נחשב לפעולה רוחנית. הם האמינו שזה יכול לרפא את האדמה, לחזק את הקהילה, ואפילו להביא מזל טוב. זה לא רק עניין של גינון, זה עניין של חיבור לטבע בצורה עמוקה יותר.
אני זוכרת שפעם הלכתי לסדנה של אומן יפני שמלמד טכניקות חיבור עצים מסורתיות. הוא לא דיבר הרבה, אבל הוא עבד בצורה כל כך מדויקת ורגועה. הוא לימד אותי שהסוד הוא לא בכוח, אלא בסבלנות. לתת לעצים זמן להתרגל אחד לשני, לתת להם מרחב לצמוח יחד.
אבל תנו לי לשאול אתכם שאלה: אם עצים יכולים להתחבר אחד לשני, למה אנחנו, בני האדם, מתקשים כל כך? אולי אנחנו יכולים ללמוד מהם משהו על סבלנות, על הקשבה, על קבלה של השונה.
החיבור האמיתי הוא תמיד פנימי.
אני מודה, עדיין יש לי הרבה מה ללמוד. אני עדיין עושה טעויות, עדיין יש עצים שלא מצליחים להתחבר. אבל אני ממשיכה לנסות, ממשיכה לחקור, ממשיכה להקשיב. כי אני מאמינה שהסוד האמיתי בחיבור עצים הוא לא רק בטכניקה, אלא ביכולת שלנו להתחבר לטבע, להתחבר לעצמנו, ולהתחבר אחד לשני.
אולי אתם שואלים את עצמכם, "אוקיי, נעמה, אבל מה זה אומר לגבי העצים שלי בגינה?" ובכן, אני לא יכולה לתת לכם פתרונות קסם. כל עץ הוא שונה, כל גינה היא שונה. אבל אני כן יכולה להציע לכם להתחיל להקשיב לעצים שלכם. תסתכלו עליהם, תגעו בהם, תנסו להרגיש מה הם צריכים. אולי הם יפתיעו אתכם. אולי הם יגלו לכם סודות שלא ידעתם שקיימים.
ואולי, רק אולי, הם ילמדו אתכם משהו על עצמכם.
אני רוצה להשאיר אתכם עם שאלה אחת: איזה חיבור אתם רוצים ליצור היום?
