היי, נעמה כאן. יש משהו שאני חייבת לשתף אתכן, כי הוא שינה לי לגמרי את הדרך שבה אני מסתכלת על עסקים, ועל החיים בכלל: הנאמנות העיוורת שלנו לספקים.
יודעות מה מצחיק? או עצוב, תלוי איך מסתכלים על זה... תמיד הייתי גאה בעצמי שאני נאמנה. נאמנה לחברות, נאמנה לעובדים, נאמנה לספקים. זה הרגיש לי כמו ערך עליון. אבל מה קורה כש"הנאמנות" הזאת מתחילה לעלות לנו ביוקר?
זוכרת את הפעם ההיא שרציתי להחליף את הגרפיקאית שלי? היא הייתה מדהימה, באמת. עבדה איתי מההתחלה, ידעה בדיוק מה אני אוהבת. אבל המחירים שלה התחילו לעלות, והיו גרפיקאים אחרים, מוכשרים לא פחות, שהציעו הצעות משתלמות יותר. ואני? אני נשארתי. מתוך נאמנות. טיפשות, בדיעבד.
אז כמה באמת עולה לנו הנאמנות הזאת? יותר ממה שאתן חושבות.
המחיר הנסתר של הנוחות
הנוחות הזאת, היא סם ממכר. קל להישאר עם מה שמוכר. לא צריך להסביר את עצמנו, לא צריך ללמד מישהו חדש, הכל זורם חלק. אבל הנוחות הזאת גובה מאיתנו מחיר. מחיר של יצירתיות, מחיר של חדשנות, מחיר של כסף.
הנה מקרה שקרה לחברה טובה שלי. היא קנתה קפה מאותה ספקית במשך 5 שנים! כי "הם היו נחמדים" ו"האיכות הייתה טובה". עד שיום אחד, במקרה, היא גילתה ספק אחר שמציע קפה משובח יותר, בחצי מחיר. היא פשוט לא האמינה. היא הייתה כל כך כועסת על עצמה.
אז מה למדנו? אל תתאהבו בספק. הוא לא בן זוג. הוא ספק שירות.
מקורות מפתיעים - ומה הם מלמדים אותנו
אני יודעת, זה נשמע ציני. אבל זה לא קשור לציניות, אלא לפרקטיות. קראתי פעם מחקר מעניין על "הטיית הסטטוס קוו" (למשל מתוך הספר "לחשוב לאט לחשוב מהר" של דניאל כהנמן). המחקר הזה הראה שאנחנו נוטים להעדיף את המצב הקיים, גם אם יש אלטרנטיבות טובות יותר. למה? כי זה דורש פחות מאמץ קוגניטיבי. אנחנו פשוט עצלנים מטבענו.
אבל הנה טוויסט: גיליתי את הבלוג של יועץ עסקי שאני ממש מעריכה, הוא כתב פוסט על נאמנות לספקים וטען שאחת הטעויות הגדולות שעסקים עושים זה לחשוב שנאמנות זה רק כסף. הוא הסביר ש"נאמנות אמיתית" זה לתת לספק משוב כנה, לדרוש ממנו להשתפר, ולעזור לו לגדול יחד איתך.
רגע, אז מה נכון? גם וגם.
נאמנות היא לא עיוורת. היא מודעת.
מתי נאמנות דווקא משתלמת?
אז רגע, אני אומרת לכן לנטוש את כל הספקים הוותיקים שלכן? ממש לא. יש מקרים שנאמנות דווקא משתלמת.
למשל, אם יש לכן ספק שהוא חלק בלתי נפרד מהעסק שלכן. ספק שמבין את הצרכים שלכן, שמשקיע בכן, שנותן לכן שירות מעולה. במקרה כזה, שווה לשמור עליו, גם אם הוא קצת יותר יקר. אבל, וזה אבל גדול, תמיד תהיו עם יד על הדופק. תמיד תבדקו מה קורה בשוק. תמיד תהיו פתוחות לאלטרנטיבות.
הנאמנות האמיתית היא לעסק שלך, לא לספק שלך.
השיחה הכנה עם עצמך
אז איך עושים את זה נכון? קודם כל, צריך להיות כנות עם עצמנו. לשאול את עצמנו שאלות קשות:
- האם אני נשארת עם הספק הזה כי הוא באמת הכי טוב, או כי אני פוחדת משינוי?
- האם אני מקבלת את התמורה הטובה ביותר לכסף שלי?
- האם אני באמת יודעת מה קורה בשוק, או שאני תקועה בבועה שלי?
אני זוכרת שאחרי אחת השאלות האלה, פשוט הייתי חייבת לעשות סקר שוק על כל הספקים שלי. זה לקח לי כמה ימים, אבל זה היה שווה את זה. גיליתי שאני משלמת יותר מדי על חלק מהשירותים, ושאני יכולה לקבל שירות טוב יותר במחיר נמוך יותר. וואו, איזו הארה!
אז מה עושים מחר בבוקר?
הנה כמה דברים פרקטיים שתוכלו לעשות כבר מחר בבוקר:
- תעשו סקר שוק: תבדקו מה קורה בשוק. תדברו עם קולגות, תבדקו באינטרנט, תבקשו הצעות מחיר מספקים אחרים.
- תנהלו משא ומתן: אל תפחדו לנהל משא ומתן עם הספקים שלכן. תראו להם שאתן יודעות מה קורה בשוק, ותבקשו מהם לשפר את ההצעה שלהם.
- תגדירו קריטריונים ברורים: תגדירו מה חשוב לכן בספק. מחיר? איכות? שירות? זמינות? תגדירו קריטריונים ברורים, ותבחרו את הספק שעונה עליהם בצורה הטובה ביותר.
- תבנו מערכת יחסים win-win: נאמנות אמיתית היא לא חד צדדית. תבנו מערכת יחסים win-win עם הספקים שלכן. תתנו להם משוב כנה, תעזרו להם לגדול, ותדרשו מהם את התמורה הטובה ביותר לכסף שלכן.
הנאמנות הכי חשובה היא לעסק שלך. נקודה.
אני יודעת שזה לא קל. לשנות הרגלים זה תמיד קשה. אבל אני מבטיחה לכן, זה שווה את זה.
אני כאן כדי לעזור לכן בתהליך הזה. שתפו אותי בתגובות, ספרו לי על החוויות שלכן עם נאמנות לספקים. מה עבד לכן, מה לא עבד? בואו נלמד אחת מהשנייה.
ונקודה למחשבה לסיום: האם יש משהו נוסף בעסק או בחיים שלכן שבו "נאמנות" יתרה עולה לכן ביוקר? אולי הגיע הזמן לבדוק את זה...
