אני זוכרת את הרגע הזה בבירור. הייתי תקועה בפקק אינסופי, והטלפון שלי – כמובן – התחיל להבהב בהתראות של מבצעים. אוזניות אלחוטיות חדשות, רמקול חכם "שחייבים" לכל בית, מטען נייד סולארי (כי למה לא?). באותו רגע, משהו בי נשבר. לא הטלפון, הנפש.
כמה כסף זרקתי על דברים שלא באמת הייתי צריכה? כמה מקום הם תפסו לי בבית, בראש, בבנק? והכי גרוע – האם באמת הייתי יותר מאושרת בזכותם? התשובה, ניחשתם נכון, הייתה רעם מהדהד של "לא!".
האמת היא שתמיד אהבתי גאדג'טים. הריח החדש של האריזה, ההבטחה לחיים קלים יותר, הגימיק הטכנולוגי הקטן הזה שגורם לי להרגיש קצת יותר "בעניינים". אבל לאט לאט, התחלתי להרגיש כמו מכורה. מכורה לקנייה, לא לשימוש.
הייתי משוכנעת שהטלוויזיה החכמה החדשה תפתור לי את כל בעיות הבידור. שהשעון החכם יעקוב אחרי הכושר שלי בצורה מושלמת. שהמצלמה הדיגיטלית הזעירה הזו תהפוך אותי לצלמת רחוב גאונה. אבל בסוף, הם פשוט הצטרפו לשאר הגאדג'טים האחרים שממתינים בסבלנות בקופסאות שלהם בארון.
זו לא רק אני, נכון? לפי מחקר של Deloitte, כמעט 40% מהצרכנים מודים שיש להם מכשירים טכנולוגיים שהם לא משתמשים בהם באופן קבוע. 40%! זה המון גאדג'טים מאובקים!
אז מה עושים? איך יוצאים מהמעגל הזה? אני אספר לכם מה עבד בשבילי, אבל קחו בחשבון – זה לא פתרון קסם, ויש סיכוי שהוא לא יתאים לכולם.
הצעד הראשון: גמילה קרה (יחסית)
החלטתי להפסיק לקנות גאדג'טים חדשים למשך חודש שלם. בלי תירוצים, בלי הנחות, בלי "אבל זה במבצע!". בהתחלה זה היה קשה. ההתראות המשיכו להגיע, הפרסומות רדפו אחריי בכל מקום. אבל לאט לאט, התרגלתי. התחלתי לשים לב לדברים אחרים – לשיחות עם חברים, לטבע, לספר טוב. גיליתי שיש חיים מחוץ למסכים.
זה היה מפתיע, כמה מהר התרגלתי.
האם זה אומר שאני לנצח אגמל את עצמי מכל גאדג'ט חדש? לא בטוח. אבל זה נתן לי פרספקטיבה חדשה.
הצעד השני: שאלת המיליון דולר (או לפחות, 500 שקל)
לפני כל רכישה, שאלתי את עצמי שתי שאלות פשוטות:
- האם אני באמת צריכה את זה?
- האם אני אשתמש בזה באופן קבוע?
התשובות לשאלות האלה היו מפתיעות. הרבה פעמים, רציתי לקנות גאדג'ט כי "כולם קונים" או כי "זה טרנדי". אבל אם הייתי כנה עם עצמי, ידעתי שאני לא באמת צריכה את זה.
זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי בשליטה.
למשל, רציתי לקנות משקפי מציאות מדומה. זה נראה לי מגניב, משחקים, סרטים, עולם חדש! אבל אז שאלתי את עצמי, כמה זמן באמת יהיה לי לשחק בזה? האם אני באמת אשתמש בזה יותר מפעם בשבוע? והתשובה הייתה, כנראה שלא.
הצעד השלישי: מינימליזם טכנולוגי – זה לא רק טרנד
התחלתי לחשוב על הטכנולוגיה שלי בצורה אחרת. במקום לראות בה אוסף של גאדג'טים מגניבים, התחלתי לראות בה כלי עבודה. כלי שעוזר לי להשיג את המטרות שלי, לשמור על קשר עם אנשים שאני אוהבת, ללמוד דברים חדשים.
זה אומר שאני צריכה לבחור את הכלים האלה בקפידה. לוותר על דברים שלא משרתים אותי, להתמקד בדברים שכן. גיליתי שזה הרבה יותר כיף להשתמש בכמה גאדג'טים שאני באמת אוהבת וסומכת עליהם, מאשר להיות מוצפת בערימה של דברים שאני לא יודעת מה לעשות איתם.
הפתעה: פחות זה באמת יותר.
לדוגמה, הבנתי שהמצלמה בפלאפון שלי מספיקה לי לרוב הצרכים שלי. אין לי צורך במצלמה דיגיטלית נפרדת. אותו דבר לגבי הספרים – אני מעדיפה לקרוא ספרים פיזיים מאשר על טאבלט. זה עניין של העדפה אישית, כמובן, אבל זה עזר לי לצמצם את הצריכה שלי.
מה למדתי מכל זה?
קודם כל, שלקנות גאדג'טים זה כיף, אבל זה לא אושר. אושר אמיתי מגיע מדברים אחרים – ממערכות יחסים, מהגשמה עצמית, מהעשייה שלנו בעולם.
שנית, שכדאי להיות צרכנים מודעים. לחשוב לפני שקונים, לשאול את עצמנו שאלות קשות, לא להיכנע לפרסומות.
ושלישית, שמינימליזם טכנולוגי זה לא רק טרנד, זה דרך חיים. דרך חיים שעוזרת לנו להתמקד בדברים החשובים באמת, לשמור על כסף, ולחיות חיים מאושרים יותר.
אני יודעת שזה לא קל, ואני עדיין לומדת. עדיין מתפתה מדי פעם לקנות דברים מיותרים. אבל אני משתדלת להיות מודעת יותר, וזה כבר צעד גדול בכיוון הנכון.
אז מה איתכם? כמה כסף אתם חושבים שזרקתם על גאדג'טים מיותרים? ומה אתם הולכים לעשות עם זה? אני באמת רוצה לשמוע. אולי יחד נמצא דרך להיות צרכנים חכמים יותר, ומאושרים יותר.
