אני זוכרת את הרגע הזה בבירור. עמדתי במטבח, מנסה לאזן סיר רותח ביד אחת וטלפון צלצל ביד השנייה. הילדים רבו ברקע, והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. ואז זה היכה בי: הבית החכם! למה שלא אוכל לשלוט בתאורה, בחימום ובמוזיקה בלחיצת כפתור? זה חייב להיות הפתרון.
ואכן, קניתי את הכל. מצלמות אבטחה, תרמוסטט חכם, תריסים חשמליים, אפילו מברשת שיניים חכמה (כן, באמת!). בהתחלה זה היה קסום. הרגשתי כמו ג'יימס בונד בגרסת עקרת הבית. אבל אז... הדברים התחילו להתפקשש.
המחיר האמיתי של הבית החכם הוא לא רק הכסף. הוא גם הזמן, התסכול, והוויתור על חלק מהשליטה שלנו.
אבל רגע, לא להיבהל! אני לא אומרת לכם לזרוק הכל לפח. אני רק רוצה שתחשבו על זה קצת יותר לעומק, לפני שאתם קופצים למים.
הפאטה מורגנה של הנוחות:
כולנו רוצים חיים קלים יותר, נכון? זה טבעי. אבל האם הנוחות הזו באמת מצדיקה את הכל?
קחו לדוגמה את התרמוסטט החכם. תיאורטית, הוא אמור לחסוך לנו כסף ולשמור על טמפרטורה אופטימלית בבית. בפועל? הוא התחיל לעשות מה שבא לו. פעם הקפיא אותנו באמצע הלילה, פעם חימם כמו סאונה טרופית. ניסיתי להבין למה זה קורה, קראתי מדריכים באינטרנט, התקשרתי לתמיכה הטכנית. בסוף, הבנתי שהוא פשוט לא הסתדר עם הבידוד הלקוי של הבית שלי.
זו הייתה נקודת מפנה. הבנתי שהטכנולוגיה היא לא תמיד הפתרון הקסם שאנחנו חושבים. לפעמים, הפתרון הוא פשוט לתקן את הבידוד! (כן, אני יודעת, לא הכי סקסי, אבל יעיל).
ההתמכרות למסך:
דמיינו את התסריט הבא: אתם בחוץ, בפארק, נהנים מהשמש והאוויר הצח. ואז, פתאום, אתם נזכרים שלא כיביתם את האור בסלון. מה אתם עושים? מוציאים את הטלפון, פותחים את האפליקציה, ומכבים את האור.
זה נשמע נוח, נכון? אבל תחשבו על זה רגע: במקום פשוט להניח לזה, אתם מוציאים את עצמכם מהרגע, מתעסקים בעוד מסך. האם לא עדיף פשוט ליהנות מהשמש?
זה מזכיר לי ציטוט שקראתי פעם של ניר אייל, מחבר הספר "Hooked", שאמר משהו בסגנון שכל טכנולוגיה משנה את ההתנהגות שלנו, לטוב ולרע. (Ayal, N. (2014). Hooked: How to build habit-forming products. Penguin). וזה כל כך נכון! אנחנו כל כך עסוקים בלשלוט על הכל מרחוק, שאנחנו שוכחים פשוט להיות כאן ועכשיו.
הפרטיות, הפיל שבחדר:
אוקיי, בואו נדבר על הפיל שבחדר: הפרטיות שלנו. ככל שיש לנו יותר מכשירים חכמים בבית, ככה יש יותר מידע עלינו שמסתובב לו בעולם הווירטואלי. מצלמות אבטחה, רמקולים חכמים, אפילו שואב האבק הרובוטי שלנו – כולם אוספים עלינו מידע.
ואני שואלת את עצמי: איפה עובר הגבול? כמה אנחנו מוכנים לוותר על הפרטיות שלנו בשביל קצת נוחות?
לפני כמה חודשים, קראתי מאמר ב"הארץ" על כך שיצרניות רמקולים חכמים שומרות הקלטות של שיחות שאנחנו מנהלים בבית. (שם המאמר והכותב). זה גרם לי לחשוב פעמיים לפני שאני מתקינה עוד מכשיר חכם בבית שלי.
אז מה עושים?
אז מה המחיר האמיתי? האם זה שווה את זה? התשובה, כמו תמיד, היא מורכבת.
הנה כמה דברים שאני למדתי בדרך הקשה:
- תתחילו בקטן: אל תקנו את כל הבית החכם בבת אחת. התחילו עם מכשיר אחד או שניים, ותראו איך זה עובד בשבילכם.
- תחשבו על הצרכים האמיתיים שלכם: אל תקנו מכשיר חכם רק בגלל שהוא טרנדי. תשאלו את עצמכם אם הוא באמת יעזור לכם בחיים.
- תקראו ביקורות: לפני שאתם קונים משהו, תקראו ביקורות של אנשים אחרים שקנו אותו. זה יעזור לכם להימנע מטעויות.
- תשימו לב לפרטיות שלכם: לפני שאתם מתקינים מכשיר חכם, תקראו את תנאי השימוש שלו. ודאו שאתם מבינים איזה מידע הוא אוסף עליכם.
- תזכרו שהטכנולוגיה היא לא הפתרון לכל הבעיות: לפעמים, הפתרון הוא פשוט לצאת מהבית וליהנות מהטבע.
אני יודעת שזה נשמע קצת פסימי, אבל אני באמת חושבת שחשוב להיות מודעים למחיר האמיתי של הבית החכם. זה לא רק כסף, זה גם זמן, תסכול, וויתור על הפרטיות שלנו.
אבל אם אנחנו עושים את זה בצורה חכמה ומודעת, הבית החכם יכול להיות כלי מדהים שיעזור לנו לחיות חיים קלים ונוחים יותר.
אני עדיין אוהבת את הבית החכם שלי. אני אוהבת את העובדה שאני יכולה לשלוט בתאורה מרחוק, שאני יכולה לראות מי נמצא בדלת, שאני יכולה לחמם את הבית לפני שאני חוזרת. אבל אני גם מודעת למחיר.
אני חושבת שהשאלה הכי חשובה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: מה הערך שאנחנו מקבלים בתמורה למחיר שאנחנו משלמים?
אז, מה אתם חושבים? האם הבית החכם שווה את זה? אני ממש סקרנית לשמוע את הדעות שלכם! שתפו אותי בתגובות.
