אז תגידו, גם אתם לפעמים מרגישים קצת...נו, איך נקרא לזה? מרומים? אני כן. הבטיחו לנו עתיד מבריק, בתים שמדברים איתנו, חיים קלים יותר בלחיצת כפתור. קניתי את המצלמה החכמה הראשונה שלי בהתלהבות, דמיינתי שאני צופה בחתול שלי עושה שטויות בזמן שאני בעבודה. בפועל? קיבלתי התראות על כל עלה שזז ברוח וחרדה קיומית שהשכן חושב שאני סוגדת לו מרחוק.
אבל רגע, זה לא אומר שכל ה"בית החכם" הוא בלוף. ממש לא. זה פשוט...מורכב יותר ממה שחשבתי.
אז האם מכשיר חכם באמת הופך את הבית לחכם יותר? התשובה, כמו כל דבר טוב בחיים, היא "תלוי". תלוי מה אנחנו מצפים, מה אנחנו צריכים, והכי חשוב - איך אנחנו משתמשים בטכנולוגיה הזו. זה לא קסם. זה כלי. ואם לא יודעים להשתמש בו נכון, הוא יכול להיות יותר מטרד מתועלת.
הניסוי הכושל שלי עם התאורה החכמה (ומה למדתי מזה)
זוכרים את ההבטחה הזו של אורות שמשנים צבע לפי מצב הרוח? נשמע כמו גאונות, נכון? אז קניתי. התקנתי. ו...אחרי שבוע, מצאתי את עצמי חוזרת לנורות הרגילות. למה? כי במקום להרגיע אותי אחרי יום עבודה, האורות פשוט גרמו לי לכאב ראש. התחלתי לתהות אם אני באמת יודעת מה אני רוצה, או שמכרו לי פנטזיה?
המאמר הזה ב"ניו יורק טיימס" על הפסיכולוגיה של צבעים רק גרם לי להבין עד כמה הנושא הזה סבוך. מסתבר שמה שמרגיע אותי, יכול לעצבן מישהו אחר. ופה טמונה הבעיה הראשונה: אנחנו מניחים שמכשיר חכם יעשה בשבילנו את העבודה, במקום להשקיע מחשבה במה אנחנו באמת צריכים.
האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו צריכים?
זו שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה לאחרונה. האם אנחנו קונים גאדג'טים כי אנחנו באמת צריכים אותם, או כי אנחנו רוצים להרגיש חלק מהטרנד? קל ליפול למלכודת הזו. אני מודה, גם אני נפלתי.
פעם, כשהייתי סטודנטית מרוששת, הייתי מקנאה באלה שהיה להם את השואב האבק הרובוטי הזה. חלמתי על היום שבו אוכל להרשות לעצמי אחד כזה. אבל עכשיו, כשיש לי אחד, אני מגלה שהוא יותר טרחה מתועלת. הוא נתקע בכל פינה, משאיר אחריו פסים, ובסוף אני צריכה לעבור אחריו עם שואב רגיל. נו באמת!
אבל אל תבינו אותי לא נכון. יש גם דברים מדהימים. למשל, התרמוסטט החכם. זה באמת שינה לי את החיים. הוא חוסך לי כסף, הוא ידידותי לסביבה, ואני יכולה לשלוט בטמפרטורה מהטלפון שלי. זה Win-Win-Win.
הסוד הוא באיזון (ומודעות עצמית)
אז מה למדתי מכל זה? שהסוד הוא באיזון. לא צריך לרוץ ולקנות כל גאדג'ט חדש שיוצא לשוק. צריך לחשוב טוב טוב מה אנחנו באמת צריכים, מה יקל עלינו באמת, ומה סתם יגרום לנו יותר כאב ראש.
וכן, גם חשוב להודות בטעויות. להגיד "אוקיי, זה לא עבד לי". זה לא אומר שנכשלנו. זה אומר שלמדנו משהו.
אגב, אם כבר מדברים על טעויות, קראתי לאחרונה מחקר מעניין של MIT על ההשפעה הפסיכולוגית של טכנולוגיה על הבית. הם טוענים שאנחנו נוטים לייחס תכונות אנושיות למכשירים שלנו, וזה יכול להוביל לציפיות לא מציאותיות ותסכול. מעניין, לא?
אז בפעם הבאה שאתם רואים מכשיר חכם חדש ומגניב, עצרו רגע. תנשמו עמוק. תשאלו את עצמכם: "האם זה באמת יהפוך את הבית שלי לחכם יותר? או רק יותר מסובך?". ואם התשובה היא "יותר מסובך", אולי כדאי לוותר. לפחות בינתיים.
מה אתם אומרים? אילו מכשירים חכמים עובדים לכם באמת? ואילו גרמו לכם רק כאב ראש? בואו נשתף, נלמד אחד מהשני, ונעשה את הבית שלנו באמת חכם יותר - ולא רק מבחינה טכנולוגית.
