האמת? גלגלתי עיניים כששמעתי את המשפט הזה בפעם הראשונה: "אם את לא משלמת על המוצר, את המוצר". זה נשמע כמו קלישאה שחוקה, עוד אזהרה מפחידה שאמורה לגרום לי למחוק את כל האפליקציות מהטלפון. אבל אז, כשנכנסתי קצת יותר לעומק, הבנתי כמה שזה נכון. מפחיד נכון?
היום נדבר על הפרטיות שלנו ברשת, ועל מה שאנחנו "מוכרים" לאפליקציות שאנחנו כל כך אוהבות להשתמש בהן. ואני מבטיחה, זה לא יהיה עוד נאום משעמם על כמה שגוגל או פייסבוק רעות. זה יהיה יותר כמו שיחת בנות, על כוס קפה, עם כמה תובנות מפתיעות שאולי יגרמו לנו לחשוב פעמיים לפני שאנחנו מסכימות ל"תנאי השימוש" האלה.
אז מה באמת קורה מאחורי הקלעים של האפליקציות "החינמיות"? איך הן מצליחות להרוויח כל כך הרבה כסף, אם אנחנו לא משלמות שקל? ומה המחיר שאנחנו משלמות, בלי לשים לב?
"חינם"? יותר כמו "הלוואה בריבית דריבית"
תחשבו על זה רגע: פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, וואטסאפ, גוגל מפות, אפילו משחקים קטנים וחמודים שאנחנו מורידות כדי להעביר את הזמן. כל אלה "חינמיים". אבל חברות ענק משקיעות מיליארדים בפיתוח שלהם. למה?
התשובה, כמובן, היא שאנחנו משלמות. לא בכסף, אלא במידע. המידע הזה הופך למוצר שנמכר למפרסמים, לחברות מחקר, ואפילו למפלגות פוליטיות. כמה פעמים קרה לכם שדיברתם על משהו, ופתאום ראיתם פרסומת בדיוק על זה? מצמרר, נכון?
אני זוכרת פעם אחת, חיפשתי מתנה לחברה טובה. אחרי כמה ימים, כל הפיד שלי התמלא בפרסומות למוצרים דומים. בהתחלה זה היה נוח, אבל אז זה התחיל להרגיש קצת מלחיץ. כאילו מישהו עוקב אחרי כל צעד שלי.
אבל מה בעצם הם יודעים עלינו?
יותר ממה שנדמה לנו. הם יודעים איפה אנחנו נמצאות בכל רגע נתון, עם מי אנחנו מדברות, מה אנחנו אוהבות, מה אנחנו שונאות, מה אנחנו מחפשות באינטרנט, איזה מוזיקה אנחנו שומעות, ואפילו מה מצב הבריאות שלנו.
לדוגמה, אפליקציות כושר כמו Strava, שנראות תמימות לחלוטין, יכולות לחשוף מידע רגיש על השגרה היומיומית שלנו, המסלולים שאנחנו רצות בהם, ואפילו איפה אנחנו גרות. (מקור: מאמר של ה-Guardian על הסיכונים בשימוש באפליקציות כושר).
וזה עוד לפני שדיברנו על הפרטים האישיים שאנחנו מוסרות מרצוננו החופשי: תאריך לידה, כתובת מייל, מספר טלפון, תמונות, סרטונים... רגע, כמה מידע כבר שיתפתי עם האפליקציות האלה?
אז מה אפשר לעשות? האם אנחנו צריכות לחיות בפחד מתמיד?
לא בהכרח. יש כמה דברים שאנחנו יכולות לעשות כדי להגן על הפרטיות שלנו, בלי לוותר על כל הנוחות והכיף שהאפליקציות האלה מציעות.
- לקרוא את תנאי השימוש (באמת!): אני יודעת, זה משעמם, אבל זה חשוב. תנסו להתמקד בסעיפים שמדברים על פרטיות ועל השימוש בנתונים שלכם.
- לבדוק את הגדרות הפרטיות: רוב האפליקציות מאפשרות לנו לשלוט ברמת השיתוף של המידע שלנו. תבדקו מה משותף כברירת מחדל, ותשנו את זה אם אתן לא מרגישות בנוח.
- להשתמש באפליקציות שמכבדות את הפרטיות שלנו: יש אלטרנטיבות רבות לאפליקציות הפופולריות, ששמות דגש על פרטיות. לדוגמה, במקום וואטסאפ, אפשר להשתמש ב-Signal. במקום גוגל, אפשר להשתמש ב-DuckDuckGo. (מקור: Wired, "The Best Encrypted Messaging Apps").
- לזכור שכל מה שאנחנו מעלות לרשת נשאר שם לנצח: לפני שאתן מעלות תמונה, סרטון או סטטוס, תחשבו פעמיים אם אתן באמת רוצות שזה יהיה זמין לכולם.
אבל רגע, זה לא רק עניין של מידע... זה גם עניין של מניפולציה
המידע הזה לא רק משמש כדי להציג לנו פרסומות. הוא משמש גם כדי להשפיע על הדעות שלנו, על ההחלטות שלנו, ועל האופן שבו אנחנו תופסות את העולם.
אלגוריתמים מתוחכמים מנתחים את הפעילות שלנו ברשת, ומציגים לנו תוכן שמחזק את הדעות הקיימות שלנו, בלי לחשוף אותנו לדעות אחרות. זה יוצר בועות מידע, שמקשות עלינו לראות את התמונה הגדולה.
אני זוכרת תקופה שהייתי מתווכחת עם חברים שלי על נושאים פוליטיים. הייתי בטוחה שאני צודקת, ושהם טועים. אבל אז הבנתי שאני חיה בתוך בועה, ושאני לא שומעת דעות אחרות. התחלתי לחפש מידע ממקורות שונים, והבנתי שהמציאות הרבה יותר מורכבת ממה שחשבתי.
אז מה המחיר האמיתי של הפרטיות שלנו?
המחיר הוא לא רק הכסף שהחברות האלה מרוויחות עלינו. המחיר הוא גם החופש שלנו לבחור, לחשוב ולהחליט בעצמנו. המחיר הוא גם היכולת שלנו לנהל מערכות יחסים אותנטיות, בלי שהמניפולציות האלה ישפיעו עלינו.
אני לא אומרת שצריך לוותר על כל האפליקציות האלה. אני רק אומרת שצריך להיות מודעים למחיר שאנחנו משלמות, ולנסות למצוא דרכים להגן על הפרטיות שלנו, בלי לוותר על כל הטוב שהן מציעות.
אז בפעם הבאה שאתן מורידות אפליקציה "חינמית", תשאלו את עצמכן: מה אני מוכנה לתת בתמורה? ומה המחיר שאני לא מוכנה לשלם? השאלה היא, האם אנחנו בכלל מודעות לעסקה שאנחנו עושות?
