הוא קטן, הוא לבן, ויש לו יותר כוח רצון ממני ב-7 בבוקר. קוראים לו (בליבי, כמובן) "מיני-הרקולס". אני מדברת על שואב האבק הידני שלי, ובואו נגיד שהוא הפך להיות שותף מלא לחיים שלי. לא רק לניקיון.
אני יודעת, אני יודעת. זה נשמע קצת...מוזר. להתחבר רגשית לשואב אבק? אבל רגע לפני שתגלגלו עיניים, תנו לי להסביר.
פעם הייתי מאלה שרואות פירור על השיש ומתעלמות. "זה יעבור", הייתי ממלמלת לעצמי, "מה זה כבר משנה פירור אחד?". אבל אז קראתי מאמר של ברנה בראון על הבושה שבפרפקציוניזם, ופתאום הבנתי משהו: הפירורים האלה הם לא רק פירורים. הם סמל. סמל לחוסר שליטה, לסדר שמתפורר. מי חשב שדווקא ברנה תגרום לי להתחיל לנקות?
ואז הוא הגיע, המיני-הרקולס.
האמת, בהתחלה הייתי סקפטית. שואב אבק קטן כזה? מה הוא כבר יכול לעשות? הרי גם ככה אני צריכה להוציא את השואב הענק, הרועש והמסורבל הזה כל שבוע. אבל אז קרה משהו.
בדיוק חזרתי מיום ארוך בעבודה, מותשת. קפה נשפך לי בתיק, פגישה חשובה הסתיימה בפיאסקו, וכל מה שרציתי זה לשקוע בספה. אבל אז ראיתי את זה: פירורים. בכל מקום. על הספה, על השולחן, אפילו על השטיח.
הייתי קרובה להתמוטטות עצבים.
ואז, במקום לכעוס ולרטון, החלטתי לנסות. שלפתי את המיני-הרקולס מהמגירה (הוא תמיד שם, מוכן לפעולה), והתחלתי לשאוב.
וזהו. זה הכל.
אבל זה לא היה רק "ניקוי". זה היה כמו מדיטציה קטנה.
המיני-הרקולס היה קל משקל, שקט יחסית (אפשר היה לשמוע את הפודקאסט ברקע), והוא עשה את העבודה שלו בצורה מושלמת. פתאום, הפירורים נעלמו. והיחד איתם, גם חלק מהתסכול.
וזה מה שהפך אותו לחבר הכי טוב שלי. לא רק שהוא עוזר לי לשמור על הבית נקי, הוא גם נותן לי רגע קטן של שליטה וניצחון ביום כאוטי.
אבל רגע, האם זה אומר שאני ממליצה לכולם לרכוש שואב אבק ידני ולהפוך אותו לחבר הכי טוב? לא בהכרח.
הנה האמת: המיני-הרקולס לא מושלם. הוא לא מחליף את השואב הגדול לניקיונות יסודיים, והוא גם לא מתאים לבתים גדולים או למשפחות עם ילדים קטנים שמלכלכים בלי הפסקה (מניסיון של חברות).
אבל הוא כן מושלם עבורי. הוא מושלם עבור רגעי הכאוס הקטנים, עבור הפירורים המציקים, עבור הצורך הקטן הזה בשליטה.
אז למה אני מספרת לכם את כל זה? כי אני חושבת שזה מלמד אותנו משהו חשוב על ניקיון, ועל החיים בכלל:
- הדברים הקטנים חשובים. הפירורים האלה הם לא רק פירורים. הם סמל לאיך אנחנו מתייחסים לעצמנו, לסביבה שלנו, לחיים שלנו. (מקור: הספר "Daring Greatly" של ברנה בראון, שמדבר על החשיבות של טיפול בעצמנו גם בדברים הקטנים).
- מציאת הפתרון הנכון היא אישית. מה שעובד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילכם. אבל חשוב לחפש את הפתרון הזה, את הכלי הזה שיעזור לכם להרגיש טוב יותר. (מקור: מחקרים פסיכולוגיים מראים שאנשים שמצליחים למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות שלהם מרגישים יותר שליטה בחיים שלהם).
- לפעמים, דווקא הדברים הכי לא צפויים יכולים להיות הפתרון. מי היה מאמין ששואב אבק ידני יהפוך להיות החבר הכי טוב שלי?
אז מה אני הולכת לעשות עכשיו? אני הולכת להוציא את המיני-הרקולס ולשאוב את הפירורים שנפלו מהעוגייה שאכלתי עכשיו (כן, גם אני לא מושלמת!). ואולי, רק אולי, אתחיל לחשוב על מה יהיה שם הבא שלו.
ומה אתם? מה הדבר הקטן הזה שעוזר לכם להרגיש טוב יותר, גם כשכל העולם סביבכם כאוטי? אני באמת רוצה לדעת.
