אני חייבת להודות, בהתחלה הייתי סקפטית. סבון שחור? מאפריקה? זה נשמע כמו עוד טרנד ניו-אייג'י שנועד לגרום לי להרגיש אשמה על כל חומרי הטיפוח "הלא-טבעיים" שאי פעם השתמשתי בהם. אבל משהו קרה, משהו גרם לי להגיד "טוב נו, מה כבר יכול להיות?".
הסיפור מתחיל באקנה. כן, בגיל 28 אני עדיין נלחמת בפצעונים טורדניים שמזכירים לי ימים אפלים בתיכון. ניסיתי הכל – משחות, גלולות, לייזר, תזונה... הכל! ואז, ממש במקרה, נתקלתי באיזה פוסט באינסטגרם על הסבון השחור האפריקאי. טענו שהוא עושה פלאים, מרפא פצעים, מבהיר כתמים, ומחזיר את העור לקדמותו. קצת הגזמה, לא?
אבל משהו בשפה שם, בפשטות, בשבחים האמיתיים של אנשים, גרם לי לרצות לנסות. לא יודעת אם זאת הייתה הנואשות או הסקרנות, אבל הזמנתי לי חתיכה.
הדבר הראשון שתפס אותי היה הריח. לא כמו הריחות המלאכותיים והמתוקים של סבונים קונבנציונליים. זה היה ריח אדמתי, מעושן קלות, כאילו יצא הרגע ממדורת שבט. זה היה מוזר ומושך באותו הזמן.
אבל אז הגיעה הפאדיחה הראשונה. לא ידעתי איך להשתמש בו נכון. הרטבתי את הפנים, שפשפתי את הסבון, והופ – פתאום כל הפנים שלי היו מכוסות בשכבה שחורה ודביקה. נראיתי כמו גירסה גרועה במיוחד של פנטומימאי. שטפתי, שטפתי, שטפתי, ועדיין נשארו לי שאריות שחורות סביב קו השיער. נו באמת, נעמה!
אבל לא התייאשתי. למדתי. הבנתי שצריך ליצור קודם קצף בידיים ואז לעסות בעדינות על הפנים. הבנתי שהוא חזק וצריך להשתמש בו רק פעם ביום, ורק על איזורים בעייתיים. לקח לי זמן, אבל בסוף הצלחתי לפצח את הקוד.
והתוצאות? וואו. לא יודעת אם זה פלצבו, אבל אחרי שבוע העור שלי התחיל להיראות אחרת. הפצעים התחילו להגליד מהר יותר, האדמומיות פחתה, והעור קיבל איזה זוהר בריא כזה.
אבל זה לא רק העור. משהו בתהליך הזה, בגילוי הזה, גרם לי להתחבר לעצמי יותר. התחלתי לחקור את ההיסטוריה של הסבון השחור האפריקאי. גיליתי שהוא מיוצר כבר מאות שנים במערב אפריקה, בעיקר בגאנה ובניגריה, על ידי נשים שמכינות אותו מחומרים טבעיים בלבד – אפר של צמחים, שמן קוקוס, שמן שיאה, דבש. זה יותר מסתם סבון. זה חלק ממורשת עשירה, ממסורת של טיפוח וריפוי.
מדהים לחשוב שחתיכת סבון קטנה יכולה להוביל אותך למסע כזה, נכון?
ועכשיו, שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה: למה לקח לי כל כך הרבה זמן לגלות את זה? למה כל כך הרבה זמן הסתמכתי על מוצרים תעשייתיים, מלאכותיים, במקום לחפש פתרונות טבעיים ויעילים יותר?
אני יודעת, יש הרבה מאוד דעות בנושא. יש כאלה שיטענו שסבון שחור אפריקאי הוא סתם "בּוּלְשִׁיט", ושיש חומרים פעילים יעילים יותר שיש במוצרים קוסמטיים מודרניים. ויש בזה משהו. אחרי הכל, מדע הוא מדע, ופורמולות מפותחות הן פורמולות מפותחות. אבל עבורי, זה היה יותר מזה. זה היה על חיבור למשהו אמיתי, למשהו טבעי, למשהו בעל משמעות.
אני לא אומרת שסבון שחור אפריקאי הוא תרופת פלא לכל בעיות העור. הוא לא. אבל הוא יכול להיות חלק מפתרון הוליסטי, שמכבד את הגוף ואת הסביבה. הוא גם מזכיר לי שיופי הוא לא רק חיצוני, אלא גם פנימי. זה איך שאנחנו מרגישות, איך שאנחנו מתייחסות לעצמנו, איך שאנחנו מתחברות לעולם.
ובסוף, מה באמת משנה? שאנחנו מרגישות טוב עם עצמנו. שאנחנו מוצאות את הדרך שלנו לטפח את עצמנו, בין אם זה עם סבון שחור אפריקאי, או עם כל דבר אחר.
אז מה אתן אומרות? ניסיתן פעם סבון שחור אפריקאי? ואם לא, מה עוצר אתכן? אני ממש סקרנית לשמוע את החוויות שלכן!
