תמיד חשבתי שניקיון זה עונש. באמת. גזרת דין של סוף שבוע שבו אני נלחמת באבק, בכתמים עיקשים ובחוסר סדר כללי. עד שהבנתי משהו – ניקיון יכול להיות… כיף? לפחות נסבל. הסוד? מוזיקה.
אני יודעת, זה נשמע קצת פשטני. אבל רגע לפני שאתם מגלגלים עיניים, תנו לי להסביר. זה לא רק על להדליק שירים קצביים ולנופף בסמרטוט באוויר. זה על משהו עמוק יותר, על שינוי תפיסה. על איך אנחנו ניגשים למשימה הזו, שבואו נודה על האמת, אף אחד לא באמת אוהב.
ההתחלה: מ"אוף, איזה באסה" ל"אוקיי, בואי נראה מה יש לנו כאן"
זוכרים את הימים שהייתי דוחה את הניקיון עד הרגע האחרון? עד שהבית היה נראה כמו אחרי מסיבה פרועה (שלא הוזמנתי אליה)? אז זהו, גם אני לא רוצה לזכור. הבעיה הייתה לא רק בחוסר סדר, אלא בגישה שלי. ניקיון נתפס בעיניי כמטלה מעיקה, כזמן שאני מבזבזת על משהו "לא חשוב". טעות.
יום אחד, אחרי שקראתי מאמר על השפעת מוזיקה על מצב הרוח (מקור: "The Power of Music," Harvard Medical School), החלטתי לנסות משהו אחר. במקום להתלונן, הדלקתי את הפלייליסט האהוב עלי. לא מוזיקת רקע מרגיעה, אלא מוזיקה שגורמת לי לרצות לרקוד. משהו עם קצב, עם אנרגיה. והקסם התחיל לקרות.
פתאום, שטיפת הכלים כבר לא הייתה כזו נוראית. קיפול הכביסה הפך לסוג של מדיטציה קצבית. ואפילו ניקוי האבק (הפשע האמיתי!) קיבל טוויסט משעשע. איך זה קרה?
הפסקות קטנות של אושר: כי גם מנקים צריכים הפסקה
אחת התובנות הכי חשובות שלי הייתה שצריך לתת לעצמי הפסקות. לא להתאבד על הניקיון, אלא לחלק אותו למשימות קטנות. 20 דקות ניקוי, 5 דקות ריקוד משוגע לשיר אהוב. זה עובד. באמת.
אבל רגע, לא הכל ורוד. היו גם נפילות. ימים שהמוזיקה לא עזרה, שהבית נראה כאילו התפוצצה בו פצצה, ופשוט התייאשתי. זה קורה. וזה בסדר. מה שלמדתי זה לא להלקות את עצמי, אלא לקום למחרת ולנסות שוב.
התובנה המפתיעה: ניקיון הוא לא רק על הבית, הוא עליי
כאן מגיע החלק המפתיע. עם הזמן, הבנתי שניקיון הוא לא רק על הבית. הוא גם עליי. על איך אני מרגישה, על מצב הרוח שלי. בית נקי הוא מרחב שמזמין שלווה, יצירתיות ורוגע. הוא משפיע ישירות על הבריאות הנפשית שלנו. (מקור: "Clutter, Chaos, and Overload: The Factors Behind 'Stuffocation'," Psychology Today). וואו, לא?
ניקיון הוא לא רק הסרת אבק ולכלוך. הוא גם הסרת מחשבות טורדניות, הוא פינוי מקום לדברים חדשים, הוא הזדמנות להעריך את מה שיש לנו.
"אבל נעמה, זה לא תמיד עובד!"
אני יודעת. לפעמים המוזיקה לא עוזרת, הבית נראה כמו אחרי סופת טורנדו, ואתם פשוט רוצים לברוח. גם לי זה קורה. ומה אז? אז קודם כל, לא להילחם בזה. להכיר בתחושה. להגיד לעצמכם שזה בסדר, ושהיום הזה פשוט לא יום הניקיון שלכם. מחר יום חדש. ואולי, רק אולי, תגלו שגם יום הניקיון יכול להיות קצת יותר טוב בזכות מנגינה טובה.
אז בפעם הבאה שאתם עומדים מול הר של כביסה, או מול כיור מלא כלים, תזכרו – זה לא עונש. זה הזדמנות. הזדמנות ליצור לעצמכם מרחב נעים יותר, הזדמנות להזיז את הגוף, הזדמנות להקשיב למוזיקה שאתם אוהבים. ומי יודע, אולי אפילו תגלו שאתם נהנים מזה קצת.
אני עדיין לומדת. עדיין יש ימים שאני מעדיפה לעשות הכל חוץ מלנקות. אבל מה שלמדתי זה לא לוותר. למצוא את הדרך שלי, את המוזיקה שלי, את הקצב שלי. ובעיקר, לא לקחת את זה יותר מדי ברצינות.
מה הפלייליסט המנצח שלכם לניקוי? ספרו לי בתגובות!
