אני זוכרת את זה כאילו היה אתמול. שבת בבוקר, השמש מציצה מבעד לתריסים, ניחוח קפה באוויר... ואז זה התחיל: "אמא, הוא לקח לי את המברשת!" כן, שוב פעם. המאבק הנצחי על מברשת השיניים. נשמע מוכר?
בתור אמא לשלושה קטנטנים, חשבתי שאני מוכנה לכל תרחיש. אבל את מלחמת מברשות השיניים הזו לא צפיתי. ניסיתי הכל – צבעים שונים, מדבקות עם שמות, הפרדה מוחלטת. כלום לא עבד. הוויכוחים המשיכו, ואיתם התסכול שלי.
בשלב הזה התחלתי לחפש פתרונות רציניים. קראתי מאמרים על התנהגות ילדים, התייעצתי עם חברות (נואשות כמוני), אפילו בדקתי פטנטים באינטרנט. תאמינו לי, הייתי מוכנה לנסות הכל.
אבל האמת היא שהפתרון לא הגיע ממקום שציפיתי לו. דווקא שיחה תמימה עם סבתא שלי, אישה חכמה עם ניסיון חיים עצום, פתחה לי את הראש. היא אמרה לי משהו פשוט כל כך: "ילדים צריכים להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר. תני להם אחריות משותפת, לא תחרות."
וואו. פתאום הכל התחבר.
התחרות היא לא הבעיה, אלא הפתרון?
במקום להילחם בתחרות, החלטתי לרתום אותה לטובתנו. זה נשמע אולי קצת מטורף, אבל תמשיכו לקרוא.
התחלתי לחפש מידע על דינמיקה קבוצתית ועל תחושת שייכות בקרב ילדים. גיליתי מחקרים שמראים שכאשר ילדים מרגישים שהם חלק מצוות, הם נוטים יותר לשתף פעולה ולהתחשב אחד בשני (מקור: "The Power of Us" מאת מישל גלפנד). מי ידע שפסיכולוגיה חברתית יכולה לעזור לי עם מברשות שיניים?
הבנתי שאני צריכה ליצור משהו משותף, משהו ששייך לכולם. ואז עלה לי הרעיון: קופסת מברשות השיניים המשפחתית!
מה זו קופסת מברשות השיניים המשפחתית?
הרעיון פשוט: קופסה גדולה, מעוצבת, שמכילה את כל מברשות השיניים של המשפחה. כן, כולל שלי ושל בן זוגי.
בהתחלה הייתי סקפטית. האם זה לא יגרום ליותר בלאגן? האם הילדים לא יתבלבלו עוד יותר? אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס.
קנינו קופסה יפה, צבענו אותה יחד, כל אחד הוסיף את הטאץ' האישי שלו. אחר כך הסברתי לילדים שהקופסה הזו היא שלנו, של המשפחה שלנו. שהיא מייצגת את השותפות שלנו ואת האחריות שלנו אחד כלפי השני.
אתם יודעים מה קרה? זה עבד!
למה זה עבד?
אני חושבת שהיו כמה סיבות:
- תחושת שייכות: הילדים הרגישו שהם חלק ממשהו גדול יותר. הם לא רק משתמשים במברשת שיניים אישית, אלא הם גם חלק ממשפחה שמטפלת בבריאות השיניים שלה יחד.
- אחריות משותפת: הם למדו שאם אחד לוקח את המברשת של השני, זה משפיע על כולם. זה לימד אותם התחשבות ואחריות.
- הפחתת תחרות: כשהמברשות נמצאות יחד, התחרות על "מי יש לו מברשת יותר יפה" פשוט נעלמה.
אבל האמת היא, שהשינוי הכי גדול קרה אצלי.
הבנתי שהבעיה לא הייתה במברשות השיניים, אלא בגישה שלי. ניסיתי לפתור את הבעיה ברמה הטכנית, במקום להתייחס לצרכים הרגשיים של הילדים שלי.
המאבק על מברשת השיניים היה רק סימפטום לבעיה עמוקה יותר: הצורך בתחושת שייכות, בתחושת אחריות, ובהבנה שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר.
אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם במאבק אינסופי עם הילדים שלכם, עצרו רגע ותשאלו את עצמכם: מה באמת עומד מאחורי זה? האם זה רק מברשת שיניים, או משהו עמוק יותר?
אני יודעת שזה נשמע אולי קצת קיטשי, אבל השינוי הקטן הזה בקופסת מברשות השיניים באמת שינה את הדינמיקה בבית שלנו. פתאום היה יותר שיתוף פעולה, יותר התחשבות, ויותר אהבה.
אז מה עכשיו?
אני לא אומרת שקופסת מברשות השיניים המשפחתית היא פתרון קסם לכל בעיות הבית. אבל אני כן אומרת שזה יכול להיות התחלה טובה.
אז קחו קופסה, קצת צבע, והרבה אהבה, ותראו מה יקרה. אולי תופתעו.
ואם לא, תמיד אפשר לחזור לצבעים שונים ולמדבקות עם שמות. אבל לפחות ניסיתם משהו אחר, משהו עמוק יותר.
ואולי זה כל הסיפור – לנסות, לטעות, ללמוד, ולגדול ביחד. כי בסופו של דבר, זה מה שמשפחה אמיתית עושה.
מה אתם אומרים, תנסו את זה? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם!
