אני מודה, אני לא פריקית ניקיון. אבל אני גם לא חיה בבלגן מוחלט. איפשהו באמצע, מנסה לתמרן בין קריירה תובענית, חיי חברה וחוסר חשק תהומי לשפשף קרמיקה. ואז זה קרה.
לפני ארבע שנים קניתי מקרר חדש. נוצץ, גדול, בדיוק מה שתמיד רציתי. התקנתי אותו במטבח, שמחתי כמו ילדה קטנה, ו… שכחתי ממנו. הוא פשוט היה שם, עושה את העבודה. עד לפני שבוע.
התכופפתי להרים משהו שנפל לי מאחוריו, ו… בחיי, כמעט חטפתי התקף לב. מעולם לא ראיתי כמות כזו של אבק במקום אחד. זה היה כמו יקום מקביל של שיער חתולים, פירורי לחם, ניירות אבודים ואלוהים יודע מה עוד.
איך לא שמתי לב לזה קודם? איך חייתי עם המפלצת הזו מתחת לאף כל כך הרבה זמן?
הרגשתי בושה עצומה. בושה מעצמי, בושה מהמחשבה שאולי מישהו יראה את זה. זה היה כמו לגלות שאת גרה עם שותף סמוי, מלוכלך ומגעיל, בלי לדעת.
אבל רגע, למה אני כל כך נסערת? זה בסך הכל אבק, נכון? זה מה שכולנו אומרים לעצמנו. אבל האבק הזה, מתחת למקרר שלי, הוא סימבול למשהו גדול יותר. הוא סימבול לדברים שאנחנו בוחרים להתעלם מהם, לזוויות המתות שלנו בחיים.
לפעמים, דווקא הדברים הקטנים והמוזנחים ביותר, הם אלו שחושפים את האמת הכי גדולה.
אז התחלתי לחקור. לא רק איך לנקות אבק מתחת למקרר (גוגל עזר לי כאן, תודה לאל), אלא גם למה אנחנו נוטים להתעלם מהפינות החשוכות האלה, בבית ובחיים.
גיליתי מחקר מעניין של פרופסור בריאן וונסינק, מומחה לפסיכולוגיה של האוכל. הוא טוען שאנחנו אוכלים יותר כשאנחנו בסביבה מבולגנת ולא מאורגנת. זה נשמע הגיוני, נכון? כשהסביבה שלנו כאוטית, גם אנחנו מרגישים כאוס פנימי. אז אנחנו מנסים למצוא נחמה באוכל, או בדברים אחרים. (Wansink, B. (2006). Mindless Eating: Why We Eat More Than We Think. Bantam.)
אוקיי, אז יש קשר בין סדר חיצוני לסדר פנימי. אבל מה זה אומר לגבי האבק מתחת למקרר שלי? זה אומר שגם הזנחה קטנה, כמו לא לשאוב אבק מתחת למקרר, יכולה להשפיע על ההרגלים שלנו, על מצב הרוח שלנו, על החיים שלנו.
אז שאבתי את האבק. זה היה מגעיל, מתיש, ומאוד לא כיף. אבל אחרי שסיימתי, הרגשתי הקלה עצומה. כאילו הרמתי משקל כבד מהכתפיים.
אבל האמת היא, שהניקוי הפיזי היה רק ההתחלה. האבק מתחת למקרר גרם לי לחשוב על דברים אחרים שאני מזניחה בחיים שלי. על החלומות שדחיתי, על מערכות היחסים שלא טיפחתי, על הבריאות שלי שלא שמרתי עליה.
זה לא רק על האבק, זה על מה שהאבק מייצג.
אני מודה, אני עדיין לא גורו של ניקיון. ואני גם לא אדם מושלם. אבל למדתי משהו חשוב מהחוויה הזו. למדתי שלהתמודד עם הדברים הקטנים והמגעילים, זה לפעמים הצעד הראשון לשינוי גדול.
פרופסור אמילי אסאר מאוניברסיטת קליפורניה, חוקרת מתח ולחץ, טוענת שסביבה נקייה ומסודרת מפחיתה את רמות הקורטיזול – הורמון הלחץ – בגוף. (Esar, E., et al. (2010). Clutter, personal control, and well-being. Environment and Behavior, 42(5), 681-699.) אז אולי שווה לנסות?
אז מה הלאה? האם אני הולכת להפוך לפריקית ניקיון? כנראה שלא. אבל אני כן הולכת להקדיש יותר תשומת לב ל"אבק מתחת למקרר" שלי – לדברים הקטנים שאני מזניחה, שמשפיעים על החיים שלי יותר ממה שאני חושבת.
ועכשיו שאלה אליך: מה האבק מתחת למקרר שלך? על מה את בוחרת להתעלם? מה מחכה לך בפינה החשוכה הזו, שמחכה שתגלי אותו? אולי זה הזמן להתכופף ולהרים את זה. אולי זה הזמן לשנות את הזווית ראייה.
אל תפחדי לגלות את האמת. לפעמים, דווקא שם, במקומות הכי לא צפויים, מחכה לנו השיעור הכי חשוב.
