אני מודה, שנים הסתובבתי בתחושה שאני מפסידה במלחמה. מלחמת המדבקות. אתן יודעות, אלה שמודבקות על פירות, רהיטים, צנצנות - כל דבר שמנסה להיכנס לי הביתה. מדבקות מחיר, מדבקות ברקוד, מדבקות תו-תקן. אוי, כמה תו-תקן.
אבל רגע לפני שתגלגלו עיניים ותגידו "נו באמת, נעמה, יש דברים יותר חשובים", עצרו שנייה. כי מתחת לקרב המגוחך הזה, מסתתרת שאלה גדולה יותר: איך אנחנו שולטים בחפצים שלנו, או שהם שולטים בנו?
פעם הייתי מקרצפת אותן באובססיביות, עם סכין יפנית, מים רותחים, חומץ, שמן - ארסנל שלם של חומרים שנועדו להשמיד את הפיסות נייר המעצבנות האלה. ואז, יום אחד, קלטתי שאני מבזבזת יותר זמן על הסרת מדבקות מאשר על בישול הארוחה שהצנצנת הזו אמורה להכיל. משהו היה חייב להשתנות.
הכישלון הראשון: "הטריק של האינטרנט" (וגוגל שוב עבד עליי)
אוקיי, אז גוגל אמר ששמן קוקוס הוא הפתרון האולטימטיבי. מרחתי, חיכיתי, קרצפתי. כלום. טוב, כמעט כלום. רק שמן קוקוס דביק שמצטרף לחגיגה. ניסיתי מייבש שיער. קרח. חומץ מהול. פשוט... לא.
הייתי מתוסכלת. הרגשתי כמו סיזיפוס המודרני, רק במקום סלע, גלגלתי גליל נייר דבק עיקש. ואז, באחד מרגעי השפל, נזכרתי בספר ישן על שיטות ניקוי טבעיות שאמא שלי נהגה לעלעל בו. בין מתכונים לסבון כביסה תוצרת בית, מצאתי משהו מפתיע: הפתרון נמצא דווקא בחומרים ממסים על בסיס שמן, אבל לא שמן קוקוס! (מקור: "המדריך השלם לניקוי אקולוגי", ד"ר חנה גולדברג, הוצאת "טבע וחיים").
התחלתי לחקור את הנושא לעומק. גיליתי שחברות תעשייתיות משתמשות בממיסים מיוחדים להסרת דבקים. אבל מה עושים בבית?
התובנה המפתיעה: קצת כימיה ביתית, והרבה סבלנות
הבנתי שצריך משהו חזק יותר משמן קוקוס, אבל עדין יותר ממסיר לק. ניסיתי שמן אקליפטוס (ריח משגע, אגב!), ואלכוהול איזופרופילי. והנה, פתאום, האסימון נפל. לא תמיד צריך לקרצף בטירוף. לפעמים, לתת לחומר לעבוד לבד, זה כל הסיפור.
הטריק, כך הבנתי, הוא למרוח שכבה נדיבה של שמן אקליפטוס או אלכוהול איזופרופילי, לחכות כמה דקות (אפילו חצי שעה!), ואז לנגב בעדינות. לפעמים צריך לחזור על הפעולה, אבל זה עובד!
אבל רגע, זה לא רק על הסרת מדבקות. זה על משהו גדול יותר.
השיעור שלמדתי: איזון בין שליטה ושחרור
המלחמה במדבקות לימדה אותי על פרפקציוניזם. על הצורך הבלתי נשלט שלי לשלוט בכל פרט קטן בחיים שלי. ומה קורה כשאי אפשר לשלוט? תסכול. כעס. בזבוז אנרגיה.
הבנתי שאני צריכה לשחרר. לא הכל חייב להיות מושלם. לא כל מדבקה חייבת לרדת מיד. לפעמים, זה בסדר להשאיר קצת בלגן. זה חלק מהחיים.
ועוד תובנה חשובה - "כל דבר בזמנו". אני משקיעה את האנרגיה שלי בבחירת המוצרים שלי בקפידה, כדי להבטיח שהם משרתים את הערכים שלי. אני משרה את הסביבה שלי באווירה של רגיעה ושלווה. אני מציידת את עצמי בכלים הנכונים כדי לבצע כל משימה באופן מושכל. בסופו של יום, אני זוכרת שלהשקיע זמן בהווה פירושו שאני מפנה זמן יקר ואנרגיה יקרה בעתיד. (מקור: "מיינדפולנס בעולם העבודה", שרון זלצברג).
אז מה הלאה? המלחמה נגמרה, אבל המסע רק התחיל.
אני עדיין לא מושלמת. לפעמים אני עדיין מתעצבנת ממדבקות עקשניות במיוחד. אבל לפחות עכשיו יש לי את הכלים להתמודד איתן. ויותר חשוב, יש לי את המודעות להבין מתי לשחרר.
אני תוהה, מה המלחמה הקטנה שלכם שמסתירה מאבק גדול יותר? איזה מדבקות אתם מנסים להסיר מהחיים שלכם, ואולי הגיע הזמן פשוט להניח להן? שתפו אותי בתגובות!
