האמת? במשך ארבע שנים התעלמתי ממנו לחלוטין. אבק מתחת למקרר. נשמע כמו משהו שאפשר לדחות, לא? משהו ש"אטפל בו אחר כך". אבל כמו כל דבר שאנחנו דוחים, גם הוא גדל, התעצם, הפך למפלצת קטנה של מוך ופירורים.
ואז, יום אחד, המקרר החליט שהוא לא מקרר יותר. פאניקה. מקרר מקולקל זה לא צחוק, במיוחד כשחצי מהמשכורת שלך מושקעת באוכל בריא (או לפחות, במה שאני מנסה לגרום לעצמי להאמין שהוא בריא).
הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לאבא שלי. כי מי אם לא אבא יודע לתקן כל דבר בעולם? (תשובה: טכנאי מקררים מוסמך. אבל היי, אבא תמיד מנסה).
הוא הגיע, הסתכל, משך בכתפיו. "נעמה," הוא אמר, בקול שקט ומפחיד, "מתי ניקית את זה לאחרונה?"
ואז ראיתי את זה. את המפלצת. את האבק שהשתלט על כל האזור מאחורי המקרר. שכבה עבה, אפורה, דוחה. באותו רגע הבנתי שני דברים:
- אני ממש, אבל ממש לא אוהבת לנקות.
- אבא צדק.
התברר שאבק, כמו שנאמר במחקר שקראתי לא מזמן במגזין "Environmental Science & Technology" (מקור מפתיע, אני יודעת, אבל ניסיתי להבין מה עשיתי לא נכון!), יכול לגרום למקרר לעבוד קשה יותר כדי לקרר, מה שמוביל לבלאי מואץ ובסופו של דבר - תקלה. מי היה מאמין? חשבתי שאבק זה רק עניין אסתטי.
אז, התחלתי לנקות.
לנקות מתחת למקרר זו חוויה די משפילה, חייבת להודות. אתה מתכופף, מתפתל, מנסה להגיע למקומות שאפילו האבק לא רצה להיות בהם. אחרי חצי שעה הרגשתי כאילו עשיתי מרתון של 10 ק"מ בעמידת נר.
השאלה היא, למה אני מספרת לכם את זה?
כי מעבר לעובדה שמקרר נקי הוא מקרר שמח (וגם אני שמחה יותר כשיש לי מקרר מתפקד), גיליתי משהו הרבה יותר עמוק. גיליתי שהדברים הקטנים, אלה שאנחנו מתעלמים מהם, אלה שאנחנו דוחים, מצטברים. הם הופכים למפלצות. הם משפיעים על החיים שלנו, גם אם אנחנו לא שמים לב.
אבל זה לא הכל. בזמן שניקיתי, חשבתי על עוד דברים שאני דוחה. שיחת טלפון לחברה שלא דיברתי איתה חודשים? תשלום חשבון שנשכח בפינה? להתחיל ללמוד סריגה כמו שתמיד רציתי? כל הדברים הקטנים האלה יוצרים מעמסה נפשית, סוג של אבק בנשמה.
ואז הבנתי – ניקוי האבק מתחת למקרר היה רק טריגר. הוא גרם לי להסתכל על כל האבק בחיי.
עכשיו, אני לא אגיד לכם שהפכתי למכורת ניקיון. ממש לא. אבל אני כן מנסה להיות מודעת יותר לדברים הקטנים. לטפל בהם לפני שהם הופכים למפלצות. זה קשה, אני מודה. יש ימים שאני פשוט לא מסוגלת. אבל אני מנסה.
מצאתי טכניקה קטנה שעובדת בשבילי: מיני-ניקוי. 5 דקות ביום. רק 5 דקות. אני בוחרת משהו קטן - למיין את המגירה של הגרביים, לענות על מייל אחד, לשטוף את הכיור. זה לא הרבה, אבל זה עוזר.
וגם, אני חייבת להודות, למדתי להעריך את המקרר שלי הרבה יותר. פתאום הוא נראה לי כמו חבר ותיק, שסבל בשקט את הזוהמה שלי במשך שנים. אז אני מנגבת אותו מבחוץ, מפעם לפעם. גם אם הוא לא תמיד מקרר בצורה מושלמת (אולי אני צריכה לקרוא לטכנאי בכל זאת...), הוא עדיין שם.
אני יודעת, זה אולי נשמע קצת מוגזם לדבר על מקרר כאילו הוא בן אדם. אבל תחשבו על זה – כמה דברים אנחנו לוקחים כמובן מאליו? כמה דברים אנחנו מזניחים עד שהם מתקלקלים?
האם יש משהו בחייכם שאתם מזניחים? משהו שאולי צריך קצת תשומת לב, קצת ניקוי?
אולי זה לא המקרר שלכם. אולי זה משהו אחר לגמרי. אבל תחשבו על זה. אולי זה שווה את זה.
אולי פשוט צריך להתחיל לנקות.
