אני זוכרת את עצמי לפני כמה שנים, עומדת מול הארון במטבח, בוהה בחוסר אונים. חומרי ניקוי בכל צבעי הקשת, מטליות מכל הסוגים, ואני – פשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל. תחושה מוכרת? הרגשתי שאני חייבת לנצח את הבלאגן, אבל כל ניסיון הסתיים בתסכול ובעיקר – עייפות תהומית.
אז נשבעתי לעצמי: יהיה ניקיון אביב, אבל הפעם לא על חשבון השפיות שלי. וכן, זה אפשרי!
אבל לפני שאני צוללת לטיפים ולטריקים, שאלה לי אלייך: מה הדבר האחד שגורם לך לדחות את ניקיון האביב כל שנה?
כי האמת היא, שאף שיטת ניקיון מופלאה לא תעבוד אם לא נטפל בשורש הבעיה.
אצלי, זה היה פרפקציוניזם משתק. חשבתי שאני חייבת לנקות הכל, מהר, ומושלם. ואז, כמובן, הייתי נשברת עוד לפני שהספקתי לנקות מדף אחד.
הטעות הקריטית? התמקדתי בכמות, ולא באיכות.
ואז נתקלתי במחקר מעניין מאוניברסיטת הרווארד שמדבר על הקשר בין סדר וארגון לבין רמות הסטרס שלנו. מסתבר שבלאגן לא רק מעצבן אותנו, הוא ממש משפיע פיזיולוגית על הגוף! (Lerner, J. S., & Keltner, D. (2001). Fear, anger, and risk. Journal of Personality and Social Psychology, 81(1), 146–159.). זה הדליק לי נורה אדומה.
הבנתי שאני צריכה לשנות גישה. במקום "מרתון ניקיון אביב", החלטתי לעבור ל-"מיני-ספרינטים של שמחה".
מה זה אומר בפועל?
- משימות קטנות וממוקדות: במקום להגיד "אני מנקה את המטבח", אני אומרת "אני מנקה את המגירה של התבלינים".
- לוח זמנים ריאלי: 15 דקות ביום, זה הכל. בהתחלה הייתי סקפטית, האמת. מה אפשר להספיק ב-15 דקות? אבל תתפלאו!
- פוקוס על החשוב: מה הכי מפריע לי בעין? מה הכי משפיע על השגרה שלי? שם אני מתחילה.
וכן, לפעמים אני חורגת מה-15 דקות. כי כשפתאום רואים תוצאות, קשה לעצור. אבל זה בסדר. המטרה היא לא להפוך את הניקיון לעונש, אלא להפך אותו למשהו שאני רוצה לעשות.
אגב, גיליתי גם טריק מדהים ממארי קונדו, מלכת הסדר העולמית: להחזיק כל פריט ולשאול את עצמי אם הוא עדיין "מדליק שמחה". אם לא, תודה לו יפה ומשחררים אותו. (Kondo, M. (2011). The life-changing magic of tidying up: The Japanese art of decluttering and organizing. Ten Speed Press.). זה שינה לי את כל הגישה לחפצים!
ואני חייבת להודות, היו גם כישלונות. ניסיתי פעם להכין חומר ניקוי טבעי עם חומץ ולימון. הריח היה נורא, והוא לא ניקה כלום. למדתי שלפעמים, פשוט צריך לקנות את המוצר המקצועי. וזה בסדר גמור.
אבל מה שמפתיע אותי כל פעם מחדש, זה לא כמה הבית שלי נקי יותר, אלא כמה אני מרגישה נקייה יותר מבפנים. יש משהו משחרר בלשחרר חפצים שאנחנו לא צריכים, בלסדר את הסביבה שלנו.
אז נכון, זה לא קסם. זה תהליך. אבל זה תהליך ששווה את זה.
אבל רגע, לפני שאת רצה לנקות את המגירה של התבלינים (או שלא, זו לגמרי בחירתך), שאלה אחרונה: מהו ה"אוצר" הכי גדול שמצאת בניקיון האביב שלך? (זה יכול להיות חפץ ישן, זיכרון או תובנה חדשה על עצמך).
אצלי, זה היה מכתב שכתבתי לעצמי בגיל 16. הוא הזכיר לי כמה חלומות היו לי, וכמה מהם כבר הגשמתי. וזה גרם לי לחייך.
אז צאו לנקות, או לא. העיקר שתזכרו: הבית שלנו הוא השתקפות של הנפש שלנו. תטפלו בשניהם באהבה.
