אוקיי, בואו נדבר על ניקיון אביב. אני יודעת, רק המילה הזו יכולה לעייף יותר משבוע שלם של עבודה. שנים הייתי נכנסת לזה כמו טורנדו – משאירה הרס וחורבן (ועצבים) מאחוריי. ואז? כלום. אחרי שבוע הבית היה חוזר לקדמותו. מבאס, לא?
פעם חשבתי שזה עניין של יותר כוח, יותר זמן, יותר חומרי ניקוי "פלא". אבל אז קראתי מחקר קטן על ארגון מחדש של בתים וקשר ישיר להורדת סטרס (מקור: כתבה בכתב העת "Journal of Environmental Psychology" על השפעת סביבה מסודרת על רמות קורטיזול). רגע, מה? יכול להיות שהניקיון הוא לא רק על הלכלוך, אלא גם על הראש שלי?
בום.
מאז, אני עושה את זה אחרת. ולא, אני לא אהפוך לגורו של מינימליזם (אני אוהבת את הבלגן המאורגן שלי!), אבל למדתי כמה דברים ששווים זהב.
הסוד הראשון? זה לא מרתון, זו ריצה למרחקים ארוכים.
תשכחי מהספרינט המטורף של סוף שבוע. נחלק את הבית לאזורים, ונקדיש לכל אזור שעה-שעתיים בשבוע. זה הרבה יותר נסבל, ומאפשר לך להתמקד באמת.
תשאלי את עצמך: מה הכי מפריע לי? מה גורם לי להרגיש חנוקה כשאני נכנסת לחדר? לרוב, זו לא שכבת האבק העבה, אלא הערמות הקטנות של חפצים שמציקים לי בעין. (זוכרת את המחקר על הסטרס? זה בדיוק זה!)
הסוד השני? תשאלי את עצמך: מה אני צריכה, ולא מה "צריך" לעשות.
במקום לבדוק רשימות ניקיון "מושלמות" באינטרנט, קחי דף ועט ותכתבי מה את רוצה להשיג. האם את רוצה ארון בגדים מאורגן יותר? מטבח נקי שמזמין בישול? פינת קריאה שמרגיעה אותך?
זו כבר שאלה אחרת, נכון? פתאום זה לא רק "צריך" לנקות, אלא "אני רוצה" להרגיש טוב יותר.
הסוד השלישי? לשחרר.
אני יודעת, זה קשה. במיוחד אם גדלת במשפחה שבה הכל חייב להיות מושלם. אבל תזכרי: אין דבר כזה בית מושלם. יש בית חי. עם כתמי קפה על השולחן, צעצועים זרוקים בסלון, וסימני חיים בכל פינה.
זה לא אומר לוותר על ניקיון, אבל זה כן אומר לוותר על הציפייה הבלתי אפשרית הזו.
פעם ניסיתי לנקות את הבית לפני ביקור של חמותי. התוצאה? צעקתי על הילדים, רבתי עם בעלי, ובסוף היא הגיעה לפני שהספקתי לסיים. קטסטרופה.
אז הבנתי משהו: החיים קורים בתוך הבלגן. והרגעים הכי יפים קורים דווקא כשהבית לא מצוחצח.
אגב, דיברתי עם חברה שהיא יועצת פנג שואי, והיא אמרה לי שממש חשוב לאוורר את הבית במהלך ניקיון האביב (מקור: שיחה אישית עם דנה כהן, יועצת פנג שואי). זה לא רק מנקה את האוויר, אלא גם מכניס אנרגיה חדשה. שווה לנסות, לא?
רגע של כנות: אני לא תמיד מצליחה ליישם את כל זה. יש ימים שהבית נראה כמו אחרי מלחמה, ואני פשוט מוותרת והולכת לראות סרט. וזה בסדר.
הדבר הכי חשוב זה להיות סלחנית כלפי עצמך.
אז מה למדנו?
- ניקיון אביב זה לא ספרינט, אלא מרתון.
תשאלי את עצמך מה את* צריכה, ולא מה "צריך" לעשות.
- לשחרר מהציפייה למושלמות.
ומה עכשיו? אני מזמינה אותך לחשוב על פינה אחת בבית שלך שאת רוצה לשנות. לא צריך הכל בבת אחת. רק פינה אחת.
מה תהיה הפינה הזו? ואיך תגרמי לה להרגיש לך טוב יותר?
אני כאן כדי לשמוע!
