אני חייבת לספר לכן על זה. באמת. כי כולנו היינו שם, נכון? עומדות מול חולצה אהובה שהכתם הזה, שנראה כאילו הוא חרוט בה לנצח, פשוט הרס אותה. אני, לפחות, הייתי שם. רק לפני שבועיים.
זה היה כתם של קפה. עקשן במיוחד. כזה שאת מנסה להסיר מיד, אבל הוא רק משתטח ונעשה יותר נוכח. מכירות את זה? חשבתי לעצמי, "טוב, נעמה, נגמרה ההרפתקה של החולצה הזו." הספדתי אותה בלב. דמיינתי אותה נתרמת, או גרוע מזה - הופכת לסמרטוט.
אבל אז, קרה משהו מוזר. ממש מוזר.
אמא שלי, האישה המדהימה הזו שתמיד מצליחה להפתיע אותי, שמעה את הייאוש שלי. והיא, בטון הכי רגיל בעולם, אמרה: "תנסי משחת שיניים."
משחת שיניים?! באמת?! זה מה שחשבתי. אבל, מה כבר היה לי להפסיד? ניסיתי הכל, כולל הסבון הכי יקר שקניתי.
הנחתי כמות קטנה של משחת שיניים (רגילה, לא ג'ל) על הכתם. מרחתי בעדינות. נתתי לזה לשבת כמה דקות. ואז, שטפתי במים קרים.
הכתם נעלם. פשוט נעלם.
נשבעת לכן, הייתי בשוק. איך יכול להיות שדבר כל כך פשוט, דבר שיש לי בבית תמיד, פתר בעיה שניסיתי לפתור עם כל כך הרבה מאמץ וכסף?
זה גרם לי לחשוב.
למה אנחנו תמיד מחפשות את הפתרונות המסובכים, היקרים, אלה שמשווקים לנו כ"הכי טובים"? האם זה בגלל שאנחנו חושבות שאם זה לא קשה, זה לא אפקטיבי? או שאולי אנחנו פשוט סומכות על המותגים הגדולים יותר מדי?
אגב, לפני שנתלהב יותר מדי, חשוב לציין - זה לא עובד על כל סוגי הבדים או הכתמים. קראתי מחקר מעניין באוניברסיטת טוקיו (Yamaguchi, S., et al. "Effect of Toothpaste on Stain Removal from Cotton Fabric." Journal of Fiber Science and Technology, 74.5 (2018): 148-153.), שמצא שמשחת שיניים יעילה במיוחד לכתמים שמנוניים וחומציים קלים על בדים עמידים כמו כותנה. אבל על משי או צמר, זה עלול להיות הרסני. (תמיד כדאי לבדוק קודם על פינה נסתרת, כן?)
אבל זה עדיין מעלה שאלה חשובה: כמה פעמים פספסנו פתרונות פשוטים, גאוניים, שנמצאים ממש מתחת לאף שלנו?
אני חושבת שזה נכון לא רק לגבי כתמים על חולצות. זה נכון לגבי החיים בכלל. אנחנו כל כך עסוקות במרדף אחרי השלמות, אחרי ה"נכון", שאנחנו שוכחות להסתכל סביבנו, להקשיב לאינטואיציה שלנו, ולנסות דברים פשוטים.
פעם, הייתי בטוחה שאם אני רוצה להצליח בקריירה שלי, אני צריכה לעבוד 16 שעות ביום, ללכת לכל הכנסים, ולעשות נטוורקינג בלי הפסקה. עבדתי כל כך קשה, עד שנשחקתי לגמרי. ואז, הבנתי שהדבר שהכי עזר לי להתקדם היה פשוט - לבקש עזרה. להודות שאני לא יודעת הכל. זה היה מפחיד, אבל זה שינה הכל.
אני יודעת, קצת נסחפתי. אבל באמת, הכתם הזה והפתרון המשונה הזה גרמו לי לחשוב על דברים גדולים יותר.
אז, בפעם הבאה שאתן עומדות מול אתגר, בין אם זה כתם קפה עקשן או בעיה מורכבת יותר, אני מזמינה אתכן לעצור רגע. לנשום עמוק. ולשאול את עצמכן: האם הפתרון יכול להיות פשוט יותר ממה שאני חושבת? אולי התשובה נמצאת ממש כאן, במגירה שליד המיטה, או בשיחה עם אמא.
אולי.
אני חייבת לשאול אתכן – מה הפתרון הכי מוזר שאי פעם עבד לכן? אני סקרנית לשמוע!
