האמת? בתור אמא לשלושה קטנטנים, חשבתי שאני מוכנה להכל. טיטולים, מוצצים, גמילה מחיתולים... אבל הקרב האמיתי, הקרב היומיומי שמערער לי את השפיות, הוא המאבק על מברשת השיניים.
אני רואה אתכן הורים. כן, אתן שמגלגלות עיניים. יודעת, גם אני הייתי שם. חשבתי לעצמי: "מה הבעיה לצחצח שיניים? זה בריא, זה חשוב, עושים את זה פעמיים ביום וזהו!" כמה נאיבית הייתי.
האמת היא, שמאחורי כל ילד שמסרב בתוקף לצחצח שיניים, מסתתר עולם שלם של רגשות, פחדים ותסכולים. ומה שהכי מפתיע? לעיתים קרובות, זה בכלל לא קשור לשיניים עצמן.
פעם שמעתי הרצאה מדהימה של ד"ר ג'ולי לינדסי, מומחית להתפתחות הילד, שאמרה משהו ששינה לי את כל הגישה: "התנגדות היא לא תמיד סרבנות. לפעמים, זה פשוט צורך בקשר." וואו. זה פשוט הכה בי.
אבל איך מתרגמים תובנה מדהימה כזו למציאות המטורפת של ערב טיפוסי? איך הופכים את הצחצוח מסיוט מתמשך לרגע נעים (או לפחות נסבל)?
הטעות הקריטית שעשיתי (ואולי גם אתן):
ניסיתי לשלוט. נתתי פקודות. הסברתי שוב ושוב כמה חשוב לצחצח שיניים. הכל בהיגיון קר, נכון ו... לגמרי לא יעיל.
ואז הבנתי – הילדים שלי לא צריכים עוד שיעור ברפואת שיניים. הם צריכים להרגיש מובנים. הם צריכים שליטה. הם צריכים משחק.
אז התחלתי לשאול: "מה אתם רוצים לעשות היום עם מברשת השיניים?" (תתכוננו לתשובות משוגעות). נתתי להם לבחור את מברשת השיניים, את הטעם של המשחה, את השיר שנשמע בזמן הצחצוח.
כן, נכון, שמעתי אתכן צועקות: "אבל הם בוחרים טעם של מסטיק בזוקה! זה לא בריא!"
נכון, זה לא אידיאלי. אבל זה עדיף על כלום. בהתחלה לפחות. לאט לאט, אפשר להתחיל להציע חלופות בריאות יותר.
הפתרון שמצאתי (בעזרת חברה טובה שהיא גם רופאת שיניים):
ליצור "טקס צחצוח" משפחתי.
- הדגמה: אני מצחצחת שיניים קודם, בצורה מוגזמת ומשעשעת. הם צוחקים, מחקים אותי.
- תורות: כל אחד בתורו מצחצח, ואחר כך אני עוברת עליו קלות.
- סיפורים: אני ממציאה סיפורים על חיידקים רעים וגיבורי שיניים.
- מוזיקה: אנחנו שרים שיר טיפשי על צחצוח שיניים.
זה לא תמיד עובד חלק. יש ימים של התנגדות. יש ימים שאני מתייאשת. אבל רוב הזמן, זה עובד. וזה הופך את הצחצוח להרבה יותר נעים לכולנו.
אני יודעת, יש כאלו שיגידו שזה "פינוק יתר" ושהילדים צריכים ללמוד להקשיב להוראות. אבל אני מאמינה שחינוך זה לא רק משמעת. זה גם יצירת קשר, אמפתיה והבנה.
אבל רגע, מה עם המדע?
מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Pediatric Psychology" מצא שילדים שהוריהם משתמשים בטכניקות הוריות חיוביות (כמו משחק, שיתוף פעולה ומתן בחירה) נוטים יותר לשתף פעולה בפעולות בריאות כמו צחצוח שיניים. (מקור: Journal of Pediatric Psychology, Volume 40, Issue 1, January 2015, Pages 1–12)
בנוסף, מחקר אחר שנעשה באוניברסיטת תל אביב מצא שהפחד הגדול ביותר של ילדים קטנים מצחצוח שיניים הוא הפחד מכאב. (מקור: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לרפואת שיניים). מתן שליטה לילד על התהליך, כמו בחירת מברשת רכה יותר או משחה בטעם עדין, יכול להפחית משמעותית את הפחד.
הכי חשוב לזכור: אין פתרון קסם. מה שעובד לילד אחד, לא בהכרח יעבוד לילד אחר. זה דורש סבלנות, יצירתיות והרבה אהבה.
אז בפעם הבאה שאתן עומדות מול הילד שלכן עם מברשת השיניים ביד, עצרו לרגע. נשמו עמוק. ותשאלו את עצמכן: "מה הילד שלי באמת צריך עכשיו?"
אולי הוא לא צריך עוד צחצוח שיניים. אולי הוא פשוט צריך חיבוק.
אולי...
אני עדיין מחפשת את הנוסחה המנצחת. עדיין מנסה להבין איך להפוך את המאבק הזה לשיתוף פעולה אמיתי. ומה איתכן? איזה טריקים עובדים אצלכן? שתפו אותי!
