אני חייבת לשתף אתכן בחוויה קצת מגעילה, אבל גם מאוד מספקת, שעברתי אתמול. החלטתי סופסוף לנקות את המקלדת שלי. אני יודעת, אני יודעת, זה משהו שאמור לעשות באופן קבוע, אבל… נו, החיים קורים.
תמיד ראיתי את המקלדת שלי כמשהו די נקי. הרי אני מקפידה לשטוף ידיים לפני שאני יושבת לעבוד, לא אוכלת לידה (טוב, כמעט אף פעם), וחוץ מזה, מה כבר יכול להיות שם?
אוי, כמה טעיתי.
הכל התחיל כששמתי לב שאני מתחילה ללחוץ חזק מדי על המקשים. חשבתי שאולי המקלדת מתחילה להתקלקל, אבל אז עלה לי הרעיון המבריק (או שאולי זה היה צריך להיות מובן מאליו?) – אולי היא פשוט מלוכלכת.
החלטתי להתחיל קודם כל עם ניקוי שטחי. לקחתי מטלית לחה ועברתי על המקשים. הופתעתי מכמות האבק שהצטברה שם, אבל זה עדיין לא הכין אותי למה שעמד לקרות.
השלב הבא היה שליפת המקשים. עשיתי את זה בעדינות, עם כלי קטן מפלסטיק שקניתי במיוחד (אפשר גם עם מברג קטן, אבל בזהירות!). ואז… הו אלוהים.
מה שהתגלה מתחת למקשים היה פשוט מזעזע. פירורי אוכל, שערות, אבק, ו… דברים לא מזוהים. זה היה ממש שדה קרב של לכלוך. איך לא שמתי לב לזה קודם?
באותו רגע קצת נגעלתי, אבל גם הרגשתי דחף עז לנקות הכל. התחלתי לשאוב את הלכלוך עם שואב אבק קטן, ואז עברתי על הכל עם מברשת שיניים ישנה וקצת אלכוהול.
אני חייבת להודות, זה לקח לי יותר זמן ממה שחשבתי. אבל בסופו של דבר, המקלדת שלי נראתה כמו חדשה. המקשים היו נקיים ומבריקים, והכי חשוב – הם שוב הגיבו בצורה חלקה.
אבל רגע, מה הנקודה בכל הסיפור הזה?
מעבר לניקיון הפיזי, אני חושבת שהחוויה הזו גרמה לי לחשוב על דברים יותר עמוקים. כמה פעמים אנחנו מתעלמים מהלכלוך שמצטבר לנו מתחת לאף, בין אם זה לכלוך פיזי או מטאפורי? כמה פעמים אנחנו מתרגלים למצב קיים, גם אם הוא לא אידיאלי, רק כי אנחנו מפחדים להתמודד עם הבלגן?
אני חושבת שלפעמים צריך לעצור רגע, להרים את המכסה, ולהסתכל על הדברים כמו שהם באמת. זה יכול להיות מפחיד, זה יכול להיות מגעיל, אבל זה גם יכול להיות מאוד משחרר.
לדוגמה, מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Applied Microbiology" מצא שמקלדות יכולות להכיל יותר חיידקים ממושב אסלה (כן, קראתן נכון!). המחקר הדגיש את החשיבות של ניקוי קבוע של ציוד משרדי, לא רק מבחינה אסתטית, אלא גם מבחינה בריאותית. (Journal of Applied Microbiology, 2018). מצד שני, אני חייבת להודות, קראתי פעם איפשהו שחשיפה מתונה לחיידקים דווקא יכולה לחזק את המערכת החיסונית. אז אולי קצת לכלוך זה לא סוף העולם? הכל עניין של איזון.
אגב, כשחקרתי קצת על ניקוי מקלדות, נתקלתי בטיפ מדהים – להשתמש בפלסטלינה! כן, הפלסטלינה של הילדים. פשוט מועכים אותה על המקשים והיא אוספת את כל הלכלוך. לא ניסיתי את זה בעצמי, אבל זה נשמע גאוני.
הדבר הכי מפתיע בכל התהליך הזה היה ההרגשה אחרי. מעבר למקלדת הנקייה, הרגשתי הקלה עצומה. כאילו ניקיתי משהו לא רק פיזית, אלא גם מנטלית. אולי זה קשור לעובדה שמחקרים מראים שניקיון וסדר יכולים להפחית חרדה ולשפר את מצב הרוח? (Saxbe, D. E., & Repetti, R. (2010). No place like home: Residential crowding, social overload, and parent–child relations. Journal of Family Psychology, 24(5), 603–609.) מי יודע.
בסופו של דבר, הניקוי הדרמטי של המקלדת שלי לימד אותי שיעור חשוב: לפעמים הדברים הכי קטנים יכולים לעשות את ההבדל הכי גדול. לפעמים צריך רק קצת מאמץ כדי לחשוף את היופי והפונקציונליות שאבדו לנו תחת שכבה עבה של לכלוך.
ועכשיו, אני חייבת לשאול אתכן – מתי בפעם האחרונה ניקיתן את המקלדת שלכן? ואולי יותר חשוב – מה אתן דוחות כבר הרבה זמן, ויודעות שאם רק תתמודדו עם זה, תרגישו הרבה יותר טוב?
