האמת? תמיד הייתי קצת סקפטית לגבי שואבי אבק ידניים. "זה בטח עוד גימיק", חשבתי לעצמי, "מי צריך את זה בכלל כשיש שואב רגיל?". אלוהים, כמה טעיתי.
הכל התחיל כשעברתי לדירה החדשה שלי. קטנה, נעימה, אבל עם פינות נסתרות שאף פעם לא חשבתי שאצטרך לנקות. השואב הרגיל פשוט לא הגיע לשם, והייתי מוצאת את עצמי מתסכלת מכל פירור, מכל שערה סוררת. ואז, ביום בהיר אחד, ראיתי אותו – שואב אבק ידני קטן וחמוד, מבטיח להגיע לכל מקום. ניסיתי, בלי ציפיות גבוהות במיוחד, ו... התאהבתי.
אבל רגע, לפני שאתם חושבים שזה עוד פוסט שיווקי, תנו לי להסביר. זה לא רק על ניקיון. זה על משהו הרבה יותר עמוק.
הסוד טמון בפשטות (ובפינות)
אני זוכרת שקראתי פעם מחקר מעניין על הקשר בין סדר חיצוני לסדר פנימי. המחקר, שפורסם ב"Journal of Environmental Psychology", מצא שאנשים שחיים בסביבה מסודרת חווים פחות חרדה ומתח (1). זה נשמע הגיוני, אבל אף פעם לא באמת יישמתי את זה.
ואז, עם השואב הידני שלי, התחלתי לשים לב למשהו מוזר. לא רק שהדירה שלי הייתה נקייה יותר, גם הראש שלי היה רגוע יותר. זה לא היה רק עניין של אסתטיקה. זה היה עניין של שליטה.
השואב הידני הקטן הזה נתן לי תחושה של שליטה על הסביבה שלי, גם כשכל העולם בחוץ הרגיש כאוטי. אני יכולה להגיע לפינות הנסתרות, להסיר את האבק מהמדפים, לנקות את הפירורים מהמקלדת – כל אלו פעולות קטנות, אבל עם השפעה עצומה על התחושה הכללית שלי.
ניקיון הוא לא רק אסתטיקה. הוא גם תרופה לנפש.
האכזבה, והגילוי המחודש
היו גם רגעים של אכזבה, כמובן. בהתחלה, הייתי קצת פנאטית. רציתי לנקות הכל, כל הזמן. מהר מאוד הבנתי שזה לא בר קיימא. זה הפך להיות מעמסה, ולא כלי לרווחה.
אז עשיתי הפסקה. הנחתי את השואב בצד לכמה ימים, ואפשרתי לדירה שלי "להתלכלך". וזה היה בסדר. למדתי שזה לא חייב להיות מושלם, ושאני לא צריכה להיות מושלמת.
אז חזרתי לשואב הידני שלי, הפעם עם גישה אחרת. לא ככלי לשליטה, אלא ככלי להנאה. אני מפעילה אותו רק כשאני מרגישה צורך, ונהנית מהתהליך. זה הפך להיות סוג של מדיטציה בשבילי.
מקורות מפתיעים (ומה אפשר ללמוד מהם)
במקרה נתקלתי בראיון עם נזיר בודהיסטי שדיבר על החשיבות של פעולות יומיומיות פשוטות (2). הוא הסביר שאפילו ניקיון יכול להיות תרגול רוחני, אם עושים אותו בתשומת לב מלאה.
זה גרם לי לחשוב על השואב הידני שלי בצורה אחרת. הוא לא רק כלי לניקיון, הוא גם כלי להווה. כשאני מנקה, אני מתרכזת בתנועה, בתחושה, בצליל. אני שוכחת מהדאגות שלי, ופשוט נמצאת כאן ועכשיו.
אני מודה, זה נשמע קצת קיטשי. אבל זה אמיתי.
אז מה למדתי? שלפעמים, הדברים הכי פשוטים יכולים להביא לנו את האושר הכי גדול. שגם פעולות יומיומיות כמו ניקיון יכולות להיות משמעותיות, אם אנחנו עושים אותן בתשומת לב. וששואב אבק ידני יכול להיות החבר הכי טוב שלי.
(1) Saxbe, D. E., & Repetti, R. (2010). No place like home: Residential quality and stress in dual-earner families. Journal of Environmental Psychology, 30(4), 473-480.
(2) Nguyen, T. (2010). Zen and the art of housework: The path to enlightenment is paved with cleaning. Sterling.
אבל רגע, שאלה לי אליכם: מה הפעולה היומיומית שלכם שמביאה לכם הכי הרבה שלווה? אשמח לשמוע!
