האמת? הרגשתי קצת כמו בגידה. אחרי שנים של נאמנות עיוורת לשואב הרובוטי שלי, החלטתי להיפרד. לא, לא מדובר ברומן אסור עם שואב אחר (למרות ש… טוב, נגיע לזה). מדובר במסע גילוי עצמי, שהתחיל בתסכול מצטבר והסתיים… בהפתעה. גדולה.
אני מודה, התחלתי כמו כולם. שואב רובוטי היה אמור להיות הפתרון המושלם לאישה עסוקה כמוני. לחזור לבית נקי אחרי יום עבודה מטורף? חלום! אבל עם הזמן, החלום הזה התחיל להתנפץ.
אולי זה בגלל שאני פרפקציוניסטית קטנה (או גדולה, תלוי את מי שואלים), אבל תמיד מצאתי פינות שהרובוט פספס. ואל תתחילו לדבר איתי על השטיחים! או על השיערות של החתולה שלי, שמצאו מקלט בפינות הכי נידחות.
והכי גרוע? הוא היה נתקע. כן, נתקע. מתחת למיטה, מאחורי הספה, אפילו על הגרביים שלי (שבמקרה היו זרוקות על הרצפה – ששש, אל תספרו לאף אחד). ואז, הייתי צריכה לצאת מהפגישה הזומה שלי כדי להציל אותו. נו באמת!
הגעתי למסקנה עצובה: הרובוט שלי לא חוסך לי זמן, הוא פשוט מעביר את הניקיון לשעות אחרות. וזה לא מה שרציתי. רציתי שליטה. רציתי ניקיון אמיתי. רציתי… שקט נפשי.
אז מה עשיתי? חזרתי לשואב הידני. כן, אני יודעת, נשמע מיושן. אבל רגע לפני שאתם צוחקים, תנו לי להסביר.
המהפכה השקטה של השואב הידני
בהתחלה, זה הרגיש כמו צעד אחורה. "אלוהים, אני מבזבזת את הזמן שלי!" חשבתי לעצמי, "כמה זמן כבר אפשר לבזבז על שאיבת אבק?".
אבל אז, קרה משהו. התחלתי לשים לב. לשים לב ללכלוך, לפינות, לפרטים הקטנים. גיליתי שאני נהנית מהתהליך. כן, נהנית!
אולי זה נשמע מוזר, אבל מצאתי סוג של מדיטציה בתנועה. התנועות החוזרות, הרעש העדין של השואב, המראה של הלכלוך שנעלם – הכל נרגע אותי. זה היה הזמן שלי, בלי הסחות דעת, רק אני והבית שלי.
אגב, אתם יודעים מה גורם לנו להרגיש יותר שמחים בסביבה שלנו? תחושת שליטה. (מחקרים מראים שניקיון וארגון קשורים ישירות לבריאות נפשית טובה יותר. [מקור: Journal of Environmental Psychology])
החיבור המפתיע לבית שלי
פעם, הבית שלי היה רק מקום לישון בו. עכשיו, הוא הפך למקום שאני באמת דואגת לו. ואני מרגישה שאני דואגת גם לעצמי.
זה לא רק עניין של ניקיון. זה עניין של נוכחות. של להיות כאן ועכשיו. של להרגיש את הבית שלי, ולא רק לראות אותו.
ואתם יודעים מה הכי מצחיק? עכשיו כשאני שואבת בעצמי, הבית שלי יותר נקי. והחתולה? היא סוף סוף הפסיקה לפחד מהרובוט!
הגילוי המפתיע (והקצת מביך) שלי
אז, מה החלופה שמצאתי, אתם שואלים? קצת התביישתי בהתחלה להודות. חוץ מהשואב הידני הקבוע שלי, מצאתי לי שואב אלחוטי קטן וחמוד שאני יכולה לאחסן בכל מקום. זה השואב הקטן שאני אוהבת לחטוף איתו סיבובים קטנים בבית, לתחזוקה שוטפת בין השאיבות הגדולות, אפילו בתוך האוטו. הוא קל, הוא נוח, והוא… סליחה שאני נסחפת… פשוט כיפי!
והאמת? אני קצת מאוהבת בו.
אבל רגע, מה עם הזמן?
אוקיי, אני מודה, שאיבה ידנית לוקחת יותר זמן משואב רובוטי. אבל תחשבו על זה רגע: כמה זמן באמת בזבזנו על לתקן את הרובוט, לרוקן אותו, לנקות אותו? וחוץ מזה, אני משקיעה את הזמן הזה בעצמי. אני מקשיבה לפודקאסטים מעניינים, אני חושבת על החיים שלי, אני פשוט… נושמת.
זה לא רק עניין של ניקיון, זה עניין של wellbeing. (הנה טיפ קטן: נסו לשלב מוזיקה מרגיעה בזמן הניקיון. זה משנה את כל החוויה!)
אני יודעת, זה לא פתרון קסם. שואב ידני לא מתאים לכולם. אבל בשבילי, זה היה שינוי עצום. גיליתי שאני יכולה למצוא אושר גם במקומות הכי לא צפויים. אפילו בניקיון.
מחשבות לסיום (ושאלה אחת בשבילכם)
אז, למה הפסקתי להשתמש בשואב רובוטי? כי גיליתי שאני רוצה יותר שליטה, יותר נוכחות, יותר חיבור לבית שלי. וגיליתי שאני יכולה למצוא אושר גם בדברים הכי פשוטים.
אבל רגע לפני שאני מסיימת, אני רוצה לשאול אתכם: מה הדבר הכי לא צפוי שגרם לכם אושר לאחרונה? אני באמת רוצה לדעת.
