אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. סוף שבוע גשום, ספה חדשה (יחסית), מרתון סדרות ופלטת שוקולד ענקית. היינו שקועים בסדרה, צוחקים בקול רם, כשבום! פתאום הרגשתי משהו דביק מטפטף על הספה הבהירה שלנו.
השוקולד… בכל מקום.
היסטריה קלה השתלטה עליי. לא הספה! לא אחרי כל כך הרבה זמן שחיכיתי לה! התחלתי לנקות בפראות, מנסה להציל את המצב, כשאביב, בן זוגי, ניסה להרגיע אותי. "נעמה, זה בסדר, זה רק שוקולד. ננקה את זה."
המשפט הזה, שנאמר ברוגע מוחלט, היה כמו סטירת לחי מצלצלת. איך הוא יכול להיות כל כך רגוע?! זה הרי אסון! כעסתי, לא רק על השוקולד, אלא על חוסר האכפתיות (לכאורה) שלו.
אבל אז, כשהתחלתי לנשום עמוק יותר ולהסתכל עליו, ראיתי משהו אחר. ראיתי שהוא לא מזלזל, הוא פשוט… לא מגיב כמוני. הוא ניגש לזה בגישה פרקטית, בלי דרמה.
וזה בדיוק מה שהיינו צריכים.
הריב שהתחיל סביב כתם השוקולד הזה היה בעצם סמל להרבה דברים אחרים שהתרחשו בינינו. הוא מייצג את הציפייה שלי שהוא יגיב כמוני, את התסכול שלי שהוא לא מבין את גודל ה"אסון" (שהוא, בואו נודה, לא באמת היה כזה גדול).
כמה פעמים אנחנו מצפים מהשותף שלנו להגיב כמו שאנחנו היינו מגיבים במצב מסוים?
זה מוביל רק לתסכול ולכעס.
השיעור הראשון שלמדתי: אנשים מגיבים אחרת, וזה לא אומר שהם לא אכפתיים.
אחרי כמה דקות של נשימות עמוקות ודיבור כנה, הצלחנו לנקות את השוקולד (בסוף גם הצלחנו להוריד את הכתם!). אבל יותר חשוב מכך, הצלחנו לנקות קצת את האוויר בינינו. התחלתי להבין שאביב לא צריך להיות שיקוף שלי, אלא אדם בפני עצמו, עם דרך התמודדות משלו.
המאמר הזה מגיע דווקא ממקום אישי. כן, אני מבינה בניקיון, הסרת כתמים וטכניקות לשמירה על הספה (יעידו על כך שעות של מחקר באינטרנט, ניסוי וטעייה). אבל המומחיות האמיתית שלי היא בזיהוי נקודות החיכוך הקטנות האלה, שבסופו של דבר מצטברות למריבות גדולות יותר.
איך כתם שוקולד יכול לשפר את הזוגיות? אולי נשמע מוזר, אבל תחשבו על זה: כתם הוא סימן. סימן לבלגן, אבל גם סימן להזדמנות.
הזדמנות לראות איך אנחנו מגיבים, איך אנחנו מתקשרים, ואיך אנחנו יכולים להיות טובים יותר אחד לשני.
חקרתי לא מעט על תקשורת בין אישית בזוגיות. אחד המקורות המרתקים שנתקלתי בהם הוא מחקריו של ג'ון גוטמן, פסיכולוג אמריקאי מפורסם, שחקר זוגות במשך עשרות שנים וזיהה דפוסי התנהגות שמנבאים הצלחה או כישלון בזוגיות. (Gottman, J. M., & Silver, N. (1999). The seven principles for making marriage work. Crown Publishers). אחד הדברים שהוא הדגיש הוא החשיבות של טיפול ב"הצעות" קטנות – אותן פעולות קטנות שהשותף שלנו עושה כדי ליצור חיבור. כשעצבני, קל לפספס אותן.
ואז חשבתי – מה ה"הצעה" שאביב הגיש לי באותו רגע? אולי היא הייתה רגועה מדי, אבל היא הייתה הצעה להרגיע, לראות את הדברים בפרופורציה.
כמה פעמים אנחנו דוחים "הצעות" של אהבה ותמיכה בגלל שאנחנו מצפים להן לבוא בצורה מסוימת?
אני מודה, זה לקח לי זמן להבין את זה. לא תמיד הצלחתי לראות מעבר לתסכול המיידי. היו פעמים שהתפוצצתי גם על דברים קטנים, מתוך עייפות או לחץ. אבל ככל שלמדתי להכיר את עצמי ואת אביב טוב יותר, כך למדתי להגיב אחרת.
הפסקתי לצפות שהוא יהיה כמוני, והתחלתי להעריך את מי שהוא באמת. למדתי להקשיב יותר, לדבר פחות, ולתת לו מקום להגיב בדרך שלו.
זה לא תמיד קל, כמובן. עדיין יש לנו את הרגעים שלנו. אבל עכשיו, כשיש ויכוח, אני מנסה לעצור לרגע ולשאול את עצמי: מה באמת מפריע לי? האם אני כועסת על הסיטואציה עצמה, או על הציפייה הלא ממומשת שלי?
מה עוד עזר לנו? חוץ מהשוקולד (אחרי הניקוי, כמובן!), הכנסנו לזוגיות שלנו עוד אלמנטים של תקשורת מודעת. למשל, התחלנו לעשות "צ'ק-אין" שבועי – שיחה קצרה שבה אנחנו מדברים על איך אנחנו מרגישים, מה אנחנו צריכים אחד מהשני, ומה אנחנו מעריכים. זה נשמע קצת קיטשי, אני יודעת, אבל זה עובד!
בנוסף, התחלנו לקרוא ביחד ספרים על זוגיות ותקשורת. לאחרונה קראנו את "חמש שפות האהבה" של גארי צ'פמן (Chapman, G. D. (2015). The 5 love languages: The secret to love that lasts. Northfield Publishing), שנתן לנו עוד נקודת מבט על איך אנחנו מביעים ומקבלים אהבה.
למדתי שאביב מביע אהבה דרך "מעשי שירות" – הוא אוהב לעזור לי בדברים, לתקן דברים בבית, לדאוג לי. ואני, לעומת זאת, מביעה אהבה דרך "מילים של אישור" – אני אוהבת להגיד לו שאני אוהבת אותו, שאני מעריכה אותו, שאני גאה בו.
ההבנה הזו עזרה לנו לתקשר טוב יותר ולמנוע הרבה מריבות מיותרות.
אז מה המסר שלי אליכן, הנשים הצעירות שמחפשות זוגיות טובה יותר? אל תפחדו מהבלגן. אל תפחדו מהכתמים. אל תפחדו מהוויכוחים. הם חלק מהחיים, חלק מהצמיחה.
פשוט תנסו לראות מעבר לכתם, ולשאול את עצמכן: מה הוא באמת אומר?
אולי תגלו, כמוני, שכתם שוקולד פשוט יכול להיות התחלה של שיחה עמוקה יותר, של הבנה טובה יותר, ובסופו של דבר, של זוגיות חזקה ואוהבת יותר.
מה אתן חושבות? האם גם אתן חוויתן רגעים קטנים שהובילו לתובנות גדולות בזוגיות שלכן? אשמח לשמוע בתגובות!
