אוקיי, בואו נדבר רגע על זוהמה. לא זוהמה תיאורטית, אלא זוהמה שאפשר לראות, להרגיש, ואפילו… להריח. ואיפה יש מקום טוב יותר להתחיל מאשר המקלדת שלנו?
תמיד ידעתי שהמקלדת שלי לא נקייה. נו, אני עובדת מהבית, אוכלת ליד המחשב (אל תגזימו, לא כמויות!), לפעמים אפילו שותה קפה קרוב מדי. אבל מה שגיליתי כשבאמת ניקיתי אותה לעומק… וואו. זה היה שוק טוטאלי.
האמת, הכל התחיל ממאמר שקראתי ב"הארץ" על חיידקים בבית. הוא הזכיר את המקלדת כמקום מפגש סוער במיוחד עבורם (מקור: כתבה על חיידקים בבית בהארץ). חשבתי לעצמי, "נו, בסדר, נו באמת". אבל זה גרם לי קצת לגרד.
אז החלטתי לעשות מעשה. קניתי לחץ אוויר, מטליות לחות אנטיבקטריאליות, קיסמים, הכל. הייתי מוכנה לקרב. התחלתי לשלוף את המקשים אחד אחד.
פה כבר התחילה ההפתעה.
מתחת לכל מקש חיכתה לי… מושבה. פירורים, שערות (של מי הן בכלל?!), אבק נצחי… פשוט מזעזע. הרגשתי כאילו אני מגלה עיר אבודה של לכלוך.
אבל זה לא רק הלכלוך הגלוי. זה גם השומן. כן, שומן! האצבעות שלנו מפרישות שומן טבעי, והשומן הזה אוסף אליו את כל החלקיקים המעופפים באוויר. תחשבו על זה רגע.
באותו רגע נזכרתי בסרטון טיקטוק שראיתי פעם על ניקוי מקלדות. חשבתי שזה סתם טרנד, אבל עכשיו הבנתי את גודל האסון (מקור: סרטוני ניקוי מקלדות בטיקטוק).
אבל רגע, למה אני בכלל מספרת לכם את זה?
כי מעבר לבחילות הקלות, זה גרם לי לחשוב על משהו יותר גדול.
כמה אנחנו באמת מודעים למה שמקיף אותנו? כמה אנחנו באמת טורחים לטפל בדברים הקטנים האלה, שהם חלק כל כך אינטגרלי מהחיים שלנו?
אני מודה, לפני הניקוי הזה הייתי די שאננה. "יהיה בסדר", חשבתי. אבל עכשיו אני מבינה שזה ממש לא בסדר. זה עניין של בריאות, זה עניין של היגיינה, וזה גם עניין של כבוד – כבוד למרחב שלנו, כבוד לעצמנו.
אבל הנה משהו מפתיע: במהלך הניקוי, גיליתי גם כמה דברים מעניינים. מצאתי מטבע של חצי שקל שנפל לפני שנה (מישהו איבד?), וגם פתק קטן עם רעיון מעולה לפרויקט ישן ששכחתי ממנו. כאילו הלכלוך הזה הסתיר אוצרות קטנים.
אבל האם באמת הייתי צריכה לחכות עד שהמקלדת תגיע למצב של מלחמת עולם כדי לגלות אותם?
התשובה, כמובן, היא לא.
אז מה למדתי מכל הסיפור?
קודם כל, שמקלדת מלוכלכת היא לא רק מגעילה, היא גם מקור פוטנציאלי למחלות. ושנית, שלפעמים דווקא הפעולות הקטנות האלה, כמו ניקוי מקלדת, יכולות להביא איתן תובנות גדולות.
אבל הנה האמת: ניקוי מקלדת זה מייגע. זה לוקח זמן, זה דורש סבלנות, וזה בהחלט לא כיף. היו רגעים שפשוט רציתי לוותר ולקנות מקלדת חדשה.
אבל התגברתי. כי ידעתי שזה חשוב. וידעתי שזה שווה את זה.
אז מה הלאה? אני לא אשקר, אני לא מתכננת לנקות את המקלדת שלי כל שבוע. אבל אני בהחלט הולכת להיות יותר מודעת. יותר קפדנית. ואולי גם יותר אסירת תודה על הטכנולוגיה שמשרתת אותי כל יום.
אבל השאלה הגדולה שנשארה איתי היא: אם ככה נראית המקלדת שלי, מה מסתתר במקומות אחרים בבית? אולי כדאי שאבדוק את זה…
אז, מתי פעם אחרונה ניקיתם את המקלדת שלכם? ומה גיליתם שם? שתפו אותי! אני באמת רוצה לדעת שאני לא לבד בטירוף הזה.