היי אהובות, נעמה כאן. בואו נדבר על משהו שמעסיק את כולנו – מעקב התפתחות הילדים שלנו. תגידו, גם אתן מרגישות לפעמים כמו מתחרות באולימפיאדה של התפתחות? "הוא כבר הופך? היא כבר מדברת במשפטים שלמים?". אני יודעת, גם אני הייתי שם.
זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי טבלה כזו? מיד הרגשתי אשמה. כאילו אני נכשלת במבחן שאפילו לא ידעתי שאני צריכה לעשות. אבל אז עצרתי רגע ושאלתי את עצמי: בשביל מה זה בכלל? האם זה באמת עוזר לי או רק מלחיץ אותי?
האמת? לקח לי זמן להבין. ומודה, גם טעיתי לא מעט בדרך. אז בואו נצא למסע הזה יחד, נבין מה באמת חשוב, איך לעקוב בלי להשתגע, ואיך, הכי חשוב, לשמור על השפיות שלנו וליהנות מהדרך.
קודם כל, למה בכלל לעקוב?
יש משהו מרגיע בידיעה שאנחנו בכיוון הנכון. תבניות מעקב התפתחות יכולות לתת לנו אינדיקציה כללית, להצביע על אזורים שכדאי לשים לב אליהם. אבל – וזה אבל גדול – הן לא תורה מסיני! כל ילד הוא עולם ומלואו, מתפתח בקצב שלו, עם הניואנסים הייחודיים לו.
תחשבו על זה ככה: זה כמו מתכון לעוגה. המתכון נותן לנו בסיס, אבל הטעם הסופי תלוי באיכות החומרים, בתנור שלנו, וגם קצת במזל.
אז מה לעשות עם כל הטבלאות האלה?
יש המון תבניות מעקב ברשת, חלקן חינמיות, חלקן בתשלום. ממליצה בחום לבחור אחת שמרגישה לכן נוחה ולא עמוסה מדי. הנה כמה דוגמאות לדברים שאפשר לעקוב אחריהם, מחולקים לתחומים שונים:
- מוטוריקה גסה: התהפכות, ישיבה, זחילה, הליכה, טיפוס.
- מוטוריקה עדינה: אחיזה, העברה מיד ליד, אחיזת פינצטה (בין האגודל לאצבע), ציור.
- שפה: מלמול, הברות, מילים ראשונות, משפטים קצרים, הבנת הוראות.
- קוגניציה: משחק "קוקו", מעקב אחרי חפצים, פתרון בעיות פשוטות.
- חברה ורגש: חיוך חברתי, תקשורת עין, חיקוי, משחק משותף.
חשוב לזכור: אנחנו לא מחפשות גאונים קטנים. אנחנו מחפשות ילדים שמחים ובריאים.
איך אני משתמשת בתבניות האלה בפועל?
אוקיי, כאן זה החלק הקריטי. אני אישית ממליצה על גישה של "פחות זה יותר". במקום למלא טבלה כל יום, אני מקדישה לזה זמן אחת לכמה שבועות. אני מתבוננת בילד שלי, משחקת איתו, ורושמת לעצמי נקודות ציון משמעותיות.
לדוגמה: "היום הוא הצליח להעביר קוביה מיד ליד בצורה חלקה יותר", או "היא התחילה להגיד 'אבא' באופן ברור".
ואם יש עיכוב?
קודם כל, לא להיכנס לפאניקה! עיכוב קל יכול להיות זמני ולא מעיד על שום דבר רציני. אבל – ואני מדגישה – אם אתן מרגישות שמשהו לא בסדר, אל תהססו לפנות לאיש מקצוע. רופא ילדים, אחות טיפת חלב, או מרפאה בעיסוק יכולים לתת לכן הערכה מקצועית ולהפנות אתכן להמשך טיפול במידת הצורך.
התובנה המפתיעה שלי?
אחרי שנים של גידול ילדים, גיליתי שהדבר הכי חשוב הוא לא "לעמוד בטבלה", אלא ליצור קשר עמוק ואוהב עם הילד שלנו. כשילד מרגיש אהוב ובטוח, הוא יתפתח בקצב שלו, בצורה הכי טובה שהוא יכול.
תחשבו על זה ככה: במקום להתמקד ב"מה הוא צריך לעשות", תתמקדו ב"מה הוא צריך להרגיש".
אז איך כל זה משפיע עלייך, אמא יקרה?
אני יודעת, קל לי לדבר. אני כבר "אחרי". אבל אני זוכרת את הלחץ, את הדאגות, את הרצון להיות "האמא המושלמת". אז הנה משהו שאני רוצה שתזכרו: אתן כבר אמהות מושלמות עבור הילדים שלכן.
הכישלונות שלכן הם שיעורים, הספקות שלכן הן שאלות חשובות, והאהבה שלכן היא הכוח הכי גדול שיש.
אז קחו נשימה עמוקה, הורידו קצת את הלחץ, ותהנו מהמסע המדהים הזה. כי הוא טס מהר מדי.
שאלה למחשבה: מה הדבר הכי חשוב שלמדתן על התפתחות ילדים עד כה? אשמח לשמוע בתגובות!
